אֲנִי אוֹהֵב הַנְעָרוֹת, שֶׁשִׂפְתֵיהֶן סְגוּרוֹת כְּשׁוֹשַׁנִים.

אֲנִי הוֹלֵךְ עִמָן בַּטַל, לְאוֹר יָרֵחַ קַל, בַּסֵתֶר.

אֲנִי נוֹתֵן שְׂפָתַי אֶל שְׂפַת הַשׁוֹשַׁנִים,

אֲבָל נוֹגֵעַ בִּפְנִינָה, מִשְׁלַל פְּנִינֵי הַכֶּתֶר.

חַלְחָלַת אֵימָה, עֵת תִּנְשְׁמִי חַיִים,

עֵת אוֹהֲבִים עוֹצְמִים עֵינַיִם אֱלֵי חשֶׁךְ,

אַתְּ בָּאָה לְחַלְחֵל אַרְסֵךְ בַּחֲשָׁאִים

וְעִמָדֵךְ הַקֵץ דוֹמֶה מְעַט לְאשֶׁר.

הוֹי חַלְחָלַת אֵימָה הָסִירִי מַבָּטִים.

אַתְּ יְרֵאָה, כִּי לֹא אָשׁוּב אֶל יִרְאוֹתַיִךְ.

אֲנִי יוֹדֵעַ, קַנָאִית, כִּי רַק תְּמוּרַת חַיַי

תָּסִירִי מֵעָלַי אֶת תַּרְמִיוֹת עֵינַיךְ.

דְמָעוֹת עַל עַפְעַפַּי, אֲנִי הוֹלֵךְ אֵלַי,

אַךְ בְּלִבִּי אִירָא פֶּן בּוֹא אָבוֹא אֵלַיִךְ.

וּבְשִׂמְחָתֵךְ אֵלַי אֶרְאֶה אֶת כָּל שְׁנוֹתַי,

עַד הַקְטַנָה בָּאֲבָנִים שֶׁבִּצְלִילוּת הַנַחַל.

וְחַלְחָלַת אֵימָה תַּשְׁקִיף מִתּוֹךְ עֵינַי,

וְהֵן לֹא יֵעָצְמוּ בַּטַל וְלֹא בַּשַׁחַר.