(סִפּוּר-עַם רוּסִי)
רָץ לוֹ שׁוּעָל בַּשָׂדֶה וּלְפֶתַע פִּתְאֹם סַבּוּהוּ כְּלָבִים.
נִמְלַט הַשׁוּעָל בִּמְרוּצָה וְהַכְּלָבִים אַחֲרָיו.
אָץ-רָץ הַשׁוּעָל כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ וּלְבַסוֹף – קָפַץ! –
וְהִסְתַּתֵּר בִּמְאוּרָה.
יושֵׁב לוֹ הַשׁוּעָל בְּתוֹךְ מְאוּרָתוֹ, מִתְנַשֵׁם בִּכְבֵדוּת מִמַאֲמַץ הָרִיצָה וְכָךְ הוּא לוֹחֵשׁ אֶל עַצְמוֹ:
– אָזְנַי, אָזְנַי, מָה עֲשִׂיתֶן כְּדֵי לַעֲזֹר לִי בִּמְנוּסָתִי?
אֲנַחְנוּ הִקְשַׁבְנוּ הֵיטֵב הֵיטֵב
וְכָךְ הִזְהַרְנוּךָ מִפְּנֵי הָאוֹיֵב!
– עֵינַי, עֵינַי, וּמָה עֲשִׂיתֶן אַתֶּן? – מוֹסִיף הַשׁוּעָל וְשׁוֹאֵל.
אֲנַחְנוּ הֵצַצְנוּ סָבִיב מִבְּלִי-הֶרֶף
וְכָךְ לִכְלָבִים לֹא הָיִיתָ לְטֶרֶף!
– וְאַתֶּן, רַגְלַי?
אֲנַחְנוּ בַּדֶרֶךְ דָהַרְנוּ מַהֵר,
לְמַעַן תּוּכַל בַּמְאוּרָה הִסְתַּתֵּר!
– וְאַתָּה, זְנָבִי הַשָׂעִיר?
אֲנִי נֶאֱחַזְתִּי בִּגְזָּעִים וְשִׂיחִים,
הִפְרַעְתִּי לְךָ בְּכָל הַדְרָכִים!
… מִיָד עָטוּ עָלָיו הַכְּלָבִים וּמָשְׁכוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת הַשׁוּעָל מִמְאוּרָתוֹ
– כָּזֶה חָכָם הִנֶךָּ!
איור
– כָּזֶה חָכָם הִנֶךָּ! – נִתְרַגֵז הַשׁוּעָל – אָז
מוּטָב שֶׁיֹאכְלוּךָ הַכְּלָבִים בַּחוּץ. כְּלַךְ לְךָ מִן
הַמְאוּרָה!
וְהוֹצִיא אֶת זְנָבוֹ הַשָׂעִיר הַחוּצָה. מִיָד עָטוּ
עָלָיו הַכְּלָבִים וּמָשְׁכוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת הַשׁוּעָל מִמְאוּרָתוֹ,
וּבְדֵי-עָמָל עָלָה בְּיָדוֹ לְהִמָלֵט שֵׁנִית מִשִׁנֵיהֶם.