כַּעֲלִיַּת הַקִּיר שֶׁל אֵלִיָּהוּ

חַדְרִי בִּמְרוֹם הַגָּג. וּלְעִתִּים

אֲנִי הוֹגָה בּוֹ, בַּיָּשִׁישׁ הַפֶּלִאי,

הַמְחַיֶּה מֵתִים.

וַיִתְמוֹדֵד עַד שֶׁבַע עַל הַיֶּלֶד,

קוֹל תְּפִלָּה קוֹרֵעַ וְהוֹלֵךְ,

וַיָּשָׁב אֶל הָאֵם הַמְקוֹנֶנֶת:

“רְאִי, חַי בְּנֵךְ”.

מֵתַי שֶׁלִּי! הוּא לֹא יָבוֹא כְּקֶדֶם,

לֹא יִשְׂתָּרֵעַ עֲלֵיכֶם וּפִיו – יְקוֹד,

קָרִים אַתֶּם, וְקוֹל וְקֶשֶׁב אָיִן,

וְלֹא תָקוּמוּ עוֹד.

כ“ט טבת, תרפ”ח