שׁוּב נִכְנֶפֶת יָדְךָ וְנִמְלֶכֶת…

הַאֻמְנָם לֵב יָהִיר וְעָנָו

בָּא מוֹעֵד וַיְגֻנַּב גַּם אֵלֶיךָ

שֶׁמֶץ-מָה מִתּוּגָה מְגֻחֶכֶת

שֶׁל אִילָן הַנִּבְהָל מִזְּקוּנָיו?

הֵן אָהַבְתָּ סִמְלֵי הַצַּמֶּרֶת

כָּל שִׁירֶיךָ מָלְאוּ גוֹרָלָהּ. –

כִּי זֶה הֶנֶף נִסָּיו שֶׁלַּמֶּרֶד

מוּל בִּטְחַת הַגַּבְהוּת הַמְקֻמֶּרֶת

בָּהּ שִׁכְּנוּ צַדִּיקִים אֶת אֵלָם.

הֲלַשָּׁוְא בָּם שִׁלַּחְתָּ מִנֶּגֶד

אֶת הַנָּס-מִן-הָרוֹם – וְתוֹהֵם?

הַאֻמְנָם רַק מִשּׁוּם שֶׁעִלֶּגֶת

נִתְחַפְּשָׂה חֻצְפָּתְךָ הָעוֹרֶגֶת –

וְאַתָּה נִתְקַנֵּאתָ בָּהֶם?

נִתְקַנֵּאתָ בְּאַבָּא-וְסַבָּא?

חֵי עָצְבָּם שֶׁל דּוֹרֵי-הַדּוֹרוֹת

כִּי אָנְפָה גַם בָּהֶם וְנָסַבָּה

בִּטְחָתָם שֶׁמָּלְאָה הַסְּאָה בָּהּ

וְהִפְלִיאָה תְּשׁוּקוֹת אַחֵרוֹת.

הָאוֹיֶבֶת הִיא לִי אוֹ אָחוֹת הִיא

בִּטְחָתָם הַתְּמִימָה? – הִיא כָּעָשׁ

הִיא כָּעָשׁ וְכַטַּל לִי כִּי אוֹת הִיא

שֶׁגָּבַהְתִּי עֲדֵי נְמוּכוֹתִי

מֵהֲגוֹת אֶת הַשֵּׁם-הַמְפֹרָשׁ.

לֹא שְׁרִירוּת הִיא שֶׁל כֹּחַ וָשׂבַע

הִיא עַזּוּת-סֵרוּגִין אֶל מְתוֹם.

לֹא אֶגְנוֹב אֶת לִבִּי לֹא אֶגְנוֹבָה –

הַמָּרוֹם הוּא תְּהוֹמֵנוּ אֶל גֹּבַהּ

וְהַגֹּבַהּ – רוּמֵנוּ אֶל תְּהוֹם.

הָהּ רִיצָה סְחַרְחַרָה וְאַכְזֶרֶת!

הָהּ גֵאוּת כָּל יָמַי וְשִׁפְלָם!

מַהוּ סוֹד שִׁפְעַתְכֶם הַנִּפְזֶרֶת:

אֲבֵדָה שֶׁאֵינֶנָּהּ חוֹזֶרֶת

אוֹ טָעוּת שֶׁחוֹזֵר לְעוֹלָם?

פִּזְרוֹנִים – כָּאַרְנָק הַפָּתוּחַ.

וְסָגֹה. וְשָׁגֹה. וּמָעוֹט.

שְׁמַע לִבִּי הֶעָצוּב וּבָטוּחַ:

בַּחוּצוֹת מִתְפַּקֵּעַ הָרוּחַ

הַצּוֹחֵק עַד שִׁעוּל וּדְמָעוֹת.

הוּא צוֹחֵק כְּאוֹחֵז-הָעֵינַיִם

לְהוֹלְכֵי הַשּׁוֹלָל. הוּא – מֻקְיוֹן!

הוּא חָרַז פַּעַם: “יְגוֹנוֹתַיִם…” –

אֵיךְ הִצְלִיחַ (אָבִי-בַּשָּׁמַיִם!)

לְהַסְווֹת אֶת בִּכְיוֹ בְּפִזְמוֹן?

וּמַתָּךְ.

וּמַתָּךְ.

וְרוֹגֶשֶׁת

כָּל שִׁפְעַת הַמָּרוֹם אֶל אַרְצִי.

זֶהוּ גֶשֶׁם, אָחִי, זֶהוּ גֶשֶׁם.

זֶה מַבּוּל…

זוֹ תֵבָה…

זוֹהִי קֶשֶׁת…

וְחֵן-חֵן שֶׁל בִּרְכַּת-הַמּוֹצִיא.