אַךְ עֵת לִנְטוֹשׁ אֶת אֶבֶן-הַמְּנוּחוֹת.

בְּחוּט אַחְרוֹן שֶׁל מֶשִׁי מִתְקָרֵעַ

אַחֵה אֶת טַלִּיתְךָ הַנִּרְפָּטָה

וְהִתְעַטֵּף הֵיטֵב –

כִּי הַקָּרָה וְהָאָבָק בַּדֶּרֶךְ.

הוֹלְכֵי-מִנֶּגֶד יִקָּרוּ לְךָ בְּפֶתַע

וְיִתְהוּ.

הַסְבֵּר שָׁלוֹם וְלֵךְ אֶל מוּל פָּנֶיךָ –

כָּאֳנִיּוֹת שֶׁנִּפְגְּשׁוּ בְּלֶב-יַמִּים

וְכִוּוּנָן הָפוּךְ.

וְכָךְ תֵּלֵךְ בַּקּוֹר וּבָאָבָק

עַד אֶבֶן-הַמְּנוּחוֹת הַחֲדָשָׁה.