הַזֹּרֵעַ1
זֶרַע הֲפִיצוֹתָ, גֶבֶר יָהִיר, בְּחֵיק הָאֲדָמָה,
מְלֹא חָפְנֶיךָ;
לְעֵת קָצִיר, לִבְּךָ נָכוֹן, כִּי לְךָ תָשִׁיב,
מֵאָה שְׁעָרִים:
עַל כִּכָּר הָעֵת, נִיר לְךָ נִיר, וּזְרַע
לִצְדָקָה, בְּתֵבֵל אַרְצֶךָ!
הֲלֹא תִּבְטַח, כִּי לְךָ תִשָׂא, פְּרִי הָדָר,
לְדוֹר דוֹרִים.
-
העתקה מלשון אשכנז משירי שיללער. ↩