אֵיךְ שֻׁנּוּ מִימֵי קֶדֶם הַיָּמִים הָאֵלוּ!
אֶזְכְּרָה שְׁנוֹת עוֹלָמִים יָמִים עָבָרוּ,
כְּבוֹד הָאֳמָן מִפְעָלָיו סִפֵּרוּ;
וּמַעֲשֵׂה יָדָיו נִפְלְאוֹתָיו הִלֵלוּ:
עַתָּה, בְּפִיהֶם אֵין אוֹמֶר וּדְבָרִים,
נִלְאוּ, נֶאֶלְמוּ, אֵין מִי יְמַלֵּל.
לָכֵן הָאֳמָן מִפְעָלָיו יְהַלֵּל
אֶל כָּל-חֲסַר-לֵב וְלִפְנֵי הַנְּעָרִים.
-
העתקה מלשון אשכנז משירי ראָזענהיין ↩