¹

אִשָּׁה רָעָה מַר מִמָּוֶת הִנֶּהָ!

מְלִיצַת הֶחָכָם כֵּן תְּכַנֶּהָ.

לִדְבָרָיו נָשִׂים בְּהַשְׂכֵּל לִבֵּנוּ,

לַמָוֶת תִּדְמֶה הַטוֹבָה בְעֵינֵינוּ.

וְאִם נִמְצָא עוֹד טוֹבָה מִמֶּנָּה,

מַחֲלָה עֲצוּמָה הִיא עֲדֶנָּה.

מִמֶּנָּה עוֹד טוֹבָה, כִּי תִבְחַר לָקַחַת,

תִּהְיֶה בְעֵינֵיךָ כְּמַחֲלָה הַקַּדַּחַת:

הַטוֹבָה בַּנָּשִׁים, הָעֹלָה עַל כֻּלָּנָה –

מַחֲלָה הִיא! – מַחֲלָה קְטַנָה.