שָׁרָשִׁים, שָׁרָשַׁי – מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁיְּלֵל

יַתְמוּתָם לֹא יִרְדֹּף אַחֲרַי יוֹם וָלֵיל?

הַאוּכַל אֲרַחֲמֵם, אֶקָּחֵם עִמִּי

לַמְּדִינָה הָאַחֶרֶת בַּשַּׂק עַל שִׁכְמִי?

שָׁעוֹת שֶׁנִּחְיוּ – לֹא פְרָחִים אוֹ דַרְדַּר

לַעֲקֹר וּלְהַשְׁלִיךְ אוֹ לָשֵׂאת בְּהָדָר.

הֵן חַיּוֹת לְעַצְמָן חֲרִישִׁית וּבָדָד,

בַּמָּקוֹם שֶׁנִּחְיוּ שָׁם חַיּוֹת הֵן לָעַד.

יֵשׁ לֵילֵךְ אֲלֵיהֶן בַּאֲשֶׁר הִנַּחְתִּין,

בַּכְּרַךְ וּבַכְּפָר וּבַשִּׁיר בֵּין שִׁיטִין.

לִחְיוֹתָן מֵחָדָשׁ, כָּל שָׁעָה כְּמוֹ אָז,

אַךְ לֶאֱרֹג תּוֹךְ כֻּלָּן חוּט אֶחָד: הַכֹּל גָּז.

יֵשׁ לַצִּיג רְאִי זַךְ לְכָל כְּאֵב הַמַּעֲבָר,

יֵשׁ לַחֲצוֹת אֶת נְהַר־הַתְּמוּרָה עַד צַוָּאר.