לֹא אוּכַל לְאַחֵל לְעַצְמִי

הַדֶּרֶךְ דּוֹרֵךְ בָּהּ אַתָּה

סוּגַת שׁוֹשַׁנִּים שְׁחוֹרוֹת.

זְכוּת זוֹ מְחַיְכָה מְרִירִית

מוּל מִלָּה טוֹבַת־לֵב שֶׁל קִנְאָה.

אַךְ מִי יִתֵּן לִי יַשְׁרוּת מַבָּטְךָ

הַצָּמוּד לִמְחוֹזוֹ מֵאֵלָיו

בְּלִי עֶרְגָּה תַּפְזִילֶנּוּ אָחוֹר,

וְיָדְךָ הַנְטוּיָה לְלֹא נִיד

אֶל הָאוֹר – וִיהִי קָט, וִיהִי דַל –

בְּסוֹף אֲפֵלַת מִנְהַרְתֶּךָ.

אֶרְאֶה נָא עַכְשָׁו מָה עַכְשָׁו

לִבְשָׂרִי עוֹד אֵין עַיִן לִרְאוֹת:

סִבְלוֹתַי, זָרוּתִי, וַאֲבֹד –

כֹּה פִתְאֹם תַּחַת שַׁחַק בָּהִיר! –

הֶכֵּרוּת בֵּין רַגְלַי וְקַרְקַע.

כָּךְ עִמְּךָ מֵרָחוֹק אֶתְהַלֵּךְ,

וְצַעֲדִי יִשְׁתַּוֶּה לְצַעַדְךָ,

וּלְצַעֲדֵי כָּל מַחֲנֵה הַהוֹלְכִים

שָׁם בְּקֶצֶב אִתְּךָ.

כִּי יֵשׁ צַעַר

כֹּה עָמֹק שֶׁלַּגּוּף לֹא נִמְסָר.