א

פְּקוּחָה תְּמִיהָה מְזֹהֶרֶת כְּחֻלָּה

בֵּין גַּלִּים שְׁחוֹרִים וְחֻפַּת הַיָּרֵחַ,

וְעִגּוּל דְּמָמָה סוֹגֵר לְלֹא אוֹת וְסִימָן.

אַךְ הַדַּחַף שֶׁל זוֹ סְפִינָתִי לִנְקֻדָּה לֹא נִרְאֵית

כֹּה עַז וְשָׁחוּז

כְּכֹחַ גַּלְגַּל בַּשְּׁחָקִים.

הַאֻמְנָם גַּם דַּרְכִּי

בַּשַּׁיִשׁ הַזֶּה שֶׁל תְּמִיהָה –

מַאֲזַן עוֹלָמוֹת וּמְשִׁיכוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת חֲקָקָהּ?

אוֹ לִבִּי, צִפּוֹרִי הַסּוֹעֶרֶת,

הוּא דַחֲפֵךְ מִבִּפְנִים, סְפִינָתִי?

ב

עַכְשָׁו אָנֹכִי כֹּה קָדוּם,

קָדוּם מִשַּׁלְשֶׁלֶת אָבוֹת.

עַכְשָׁו אָנֹכִי כֹּה צָעִיר,

צָעִיר מִבֶּן־בְּנוֹ שֶׁל בֶּן־בְּנִי.

עַכְשָׁו קְבָרוֹת נִפְתָּחִים,

וְרוּחוֹת רְפָאִים עוֹלִים בַּסָּךְ,

וְדוֹר אַחֲרוֹן מִתְעוֹרֵר בַּעֲרִיסָה.

וַאֲנִי הוּא אֳנִי לְכֻלָּם,

תּוֹךְ זוֹ אֳנִיָּה,

לְתַקֵּן שְׁגִיאָה גְדוֹלָה.

ג

אָנֹכִי נְקֻדָּה כּוֹכָבִית שֶׁל פִּרְכּוּס בֶּחָלָל –

קוּם פַּצְּחָהּ כְּגַרְעִין,

אוֹ שִׁימָהּ כְּקוֹנְכִית עַל הָאֹזֶן,

מַה תִּרְאֶה, מַה תַּאֲזִין?

הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים,

כִּרְתִיחַת הַגַּלִּים מִתַּחְתַּי –

מָה רַעַשׁ בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן?

וְרָאשִׁים עַל רָאשִׁים מֵאָחוֹר

עַל פְּנֵיהֶם עוֹד צְעִיף תְּנוּמַת הַיָּרֵחַ.

צַעֲדִי, צַעֲדִי –

מַה שִּׂדּוּד מַעֲרָכוֹת!

מַה שֹּׁבֶל אָרֹךְ שֶׁל נְשָׁמוֹת רְחוֹקוֹת!