דְּמֻיּוֹת דְמֻיּוֹת עוֹלוֹת וּמִתְנַפְּצוֹת

וּרְסִיסֵיהֶן קָרִים עֲלֵי רִיסַי,

מְלוּחִים עַל לְשׁוֹנִי.

וּקְפֹץ נְמֵר הַפָּז בְּשַׁאַג דְּרוֹר

וְרוּץ צוּרוֹת לַחֲבֹק מַעֲרֻמָּיו

וְלַהֲשִׁיבוֹ לְכֶלֶא וּלְתַבְנִית –

וְהִתְנַפְּצָן עֵת בַּחַיָּה תִגַּעְנָה.

רְאֵה, מַה לֹּא תִרְאֶה? כָּאן הָרֵי־אֶלֶף

כְּחַכְמֵי קֶדֶם עִם עַטְרוֹת הַשֶּׁלֶג;

וֶזוּב כָּאן מִלֹּעוֹ פּוֹלֵט עָשָׁן;

בְּתוּלוֹת מְטֹרָפוֹת רָצוֹת בְּצַעַק,

וְאַחֲרֵיהֶן רוֹדְפִים רוּחוֹת צוֹבְטִים,

וּבְלוֹרִיתָן בְּלֹא־עֵת הָפְכָה שֵׁיבָה.

שׁוּר, קַתֶּדְרַלָּה כָּאן גְבוֹהַת צְרִיחִים –

הִכָּנֵס, אָדָם, כְּרַע וּשְׁפֹךְ לִבְּךָ,

הַשְׁלֵם עִם אֵל וּשְׁכַח כָּל שֶׁעָבַר!

וְהִנֵּה נִשָּׂא הַיָּם בַּאֲלַכְסוֹן:

הַסְּפִינָה נֶאֱנֶקֶת וְחוֹרְקִים דְּפָנוֹת,

וְהוּא כְמִזְדַּקֵּף אַט עַל יָדָיו,

כְּמוֹ מְנַסֶּה מֵמַד אֲלַכְסוֹנִי –

נַסֵּה! חַיֶּיךָ, כְּבָר הִגִּיעָה עֵת,

מֵמַד עִם מַעְלָה־מַטָּה כְּבָר אַחֵר,

וַאֲחֵרִים צְדָדִים! וְהַסְּפִינָה

גּוֹנַחַת, מִתְכּוֹפֶפֶת לְאָחוֹר,

לְמַעַן תִּישַׁר בִּיקוּם שֶׁקָּם חָדָשׁ.

בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה אֲנִי עוֹמֵד תּוֹהֶה:

כָּאן מִתְגּוֹלֶלֶת מַחֲשָׁבָה גְדוֹלָה

זִנְּקָה מִמֹּחַ אֱלֹהִים בְּטֶרֶם

קִבְּלָה מִמֶּנּוּ נְשִׁיקָה חוֹתֶמֶת.

וְהִיא מִתְקַלַּעַת וְשׁוֹאֶגֶת מַר

בְּלִי כֹחַ מֵעַצְמָהּ לְהֵחָתֵם

וְהַכֹּל גּוֹוֵעַ תּוֹךְ כְּדֵי לֵדָה;

וְיוֹתֵר כָּאן מִתֵּבֵל, אֲבָל אַךְ תֹּהוּ.

וְעֵין אֱלוֹהַּ שָׁם בְּמֵצַח שַׁחַק

בּוֹעֶרֶת וְצוֹפָה חַדּוֹת קָשׁוֹת.