כָּאן בִּמְקוֹם כְּחוֹל הַיָּם מְלֻטָּשׁ עַד יוֹקֵד,

וְאֵין חוֹף מַבָּטִי לְגַדֵּעַ,

וּבִבְהִירוּת זוֹ עַזָּה פְּתוּחָה וְקוֹרֵאת:

הַרְהִיבָה אָדָם עִם אֵינְסוֹף הִתְוַדֵּעַ! –

שִׂרְטְטָה בַּת עֵינִי קַו סַפִּיר בְּעִגּוּל,

וּשְׁחָקִים עַל הַיָּם שָׁם הִצְנִיחָה:

סָגוּר! יוֹתֵר לִי לֹא נִיחָא.

פֶּן הַחוּט יְנֻתַּק עַל הַגְּבוּל

וְאֶהְיֶה רְאִיָּה בְּלֹא רוֹאֶה

קֶרַע קוּר שָׁר בַּגָּן שֶׁל אֱלוּל,

מְשׁוֹטֵט וְתוֹעֶה

וְנִבְלָע אֵי־בַלֵּב הַבּוֹעֵר שֶׁל שַׁדַּי.

הָלְאָה הָלְאָה חוֹתְרָה סְפִינָתִי.

אֵיךְ אֲאַו

לָזוּז מַשֶּׁהוּ מִמֶּרְכַּז הָעִגּוּל בַּת עֵינִי שִׁרְטֵטָה,

וְכָכָה סוֹף סוֹף לַחֲצוֹת אֶת הַקַּו,

וְכֹה אִמָּלֵטָה!

לַשָּׁוְא.

הָעִגּוּל אִתִּי נָע כַּעֲנִיבַת חֲנִיקָה,

אֲמַהֵר אוֹ אָאֵטָּה.

אֲנִי תָקוּעַ תּוֹכוֹ עַל הַצִּיר

כְּמוֹ זְבוּב אֲשֶׁר נַעַר תַּחַב עַל סִכָּה –

מִי מַאֲזִין בְּפִרְפֹּרֶת גַּפַּי מִזְמוֹר שִׁיר?

תָּא חֲזִי, בְּטַבּוּר הֲוָיָה –

בַּשִּׁבְיָה.