עַכְשָׁו זֶה הַיָּם וְהַשַּׁחַק הֵם עַיִן אַחַת פְּקוּחָה,

תְּחוּשׁוֹת צְחֹרוֹת מְרַחֲפוֹת בְּתוֹכָהּ,

וַאֲנִי הָאִישׁוֹן הַפָּעוּט,

כָּפוּף עַל מַעֲקֵה הַסְּפִינָה וְשׁוֹאֵל:

מִי עוֹמֵד מִנֶּגְדִּי שָׁם מִחוּץ לְתֵבֵל

שֶׁמִּמֶּנּוּ לִי דְמוּת?

אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּיּוֹם, אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּלֵּיל:

הַגֵּד, הַנֶּעְלָם, הַגֵּד לִי רַק זֹאת,

הֲתִרְאֵנִי?

כְּבָר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אוֹתְךָ לַחֲזוֹת,

לִי חָשׁוּב שֶׁאַתָּה תֶּחֱזֵנִי.

וְאוּלַי

יָדְךָ הִיא קוֹרֵאת וְדוֹפֶקֶת אֵלַי?

אָז הָגֵּד, אֵיךְ אֶעֱבֹר, אֵיךְ אֵצֵא אֶת עֵינִי? –

אֲנִי דוֹפֵק וְדוֹפֵק, אֵין עוֹנִי.

וְהָאֹפֶק הַחַד

הוּא אֲפִיק הַדְּמָעוֹת.

יֵשׁ שָׁעוֹת

מֵאֵלֶיהָ חֶדְוַת הַחַיִּים מִתְעוֹרֶרֶת.

אַךְ תָּמִיד עֵת יוֹם רַד

תּוֹפִיעַ דִּמְעָה גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת,

שָׁם בָּאֹפֶק הַהוּא, מִן הַצַּד.

מִי זֶה בּוֹכֶה? תֵּבֵל אוֹמֶרֶת: הִיא.

וַאֲנִי?

דִּמְעָה זוֹ גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת –

שֶׁלִּי.