הַיָּם סָגוּר בְּקַו סוֹבֵב כְּחַלְחַל,

וְהָאָדָם סַדָּן הוּא בַּגַּלְגַּל.

וּכְכֹל יָנַע, אִם חִישׁ אוֹ לְאִטּוֹ,

הַיְקוּם כַּחֲגוֹר שַׁבְּתַאי תָּמִיד אִתּוֹ.

וּבֵינֵיהֶם הַחִשּׁוּרִים – מַה פֶּלֶא! –

מֵאוֹר הַנֶּפֶשׁ וּמֵעֹז הַסֶּלַע.

עוֹד קָט נַגִּיעַ, וְנִשְׁבַּר הַכֹּל:

הַטֹּהַר וְהָאֹפֶק הֶעָגֹל.

וַעֲגוּמִים נֵתַע בְּעִיר וּכְפָר,

וְחֶרֶשׁ נְבַקֵּשׁ מַה כֹּה שָׁפָר.