א    🔗

– אֶל הַנַּחַל! אֶל הַנַּחַל!

– לְאָן אַתֶּם רָצִים, יְלָדִים?

– אֶל הַנַּחַל אֲנַחְנוּ רָצִים.

הַמַּיִם חַמִּים־חַמִּים, הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת כָּל הַיּוֹם, וּמַה גָּדוֹל הַיּוֹם! בַּקַּיִץ הַיָּמִים אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים, וְהַלֵּילוֹת קְצָרִים מְאֹד.

– חַכּוּ לִי חַכּוּ! גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ לִרְחֹץ בַּנַּחַל.

– גַּם אַתָּה, שְׁמַעְיָה?

– אֲנִי רַק מְפַצֵּל לִי חָלִיל וְאֵרֵד מֵעַל הַגָּדֶר. חַכּוּ לִי! גַּם לִי חַם מְאֹד, גַּם אֲנִי אוֹהֵב בַּקַּיִץ אֶת הַמַּיִם הַקָּרִים.

– אַל תֵּלֵךְ, שְׁמַעְיָה, הֵן לא תֵדַע לשְׂחוֹת!

– אַל נָא תִירְאִי, אֲחוֹתִי, אֲנִי לוֹקֵחַ מֵאֵת חֲבֵרִי אֶת הַשַּׁלְפּוּחִית. אֶת אוֹלָרִי הַחַד אֲנִי לוֹקֵחַ אִתִּי וְאֶקְטֹף בּוֹ פְּרָחִים חַיִּים לְמַעֲנֵךְ כַּאֲשֶׁר אָהָבְתְּ!

רָאוּ הַיְלָדִים אֶת חוּשָׁם עוֹמֵד, מָשְׁכוּ גַם אוֹתוֹ עִמָּהֶם.

– בֹּא גַם אַתָּה, חוּשָׁם, לִרְחֹץ!

– לֹא, אֲנִי לֹא אֶרְחַץ. בָּרִאשׁוֹנָה אֶלְמַד לִשְׂחוֹת, וְאַחַר־כָּךְ אָבוֹא אֶל הַמַּיִם!

צוֹחֲקִים הַיְלָדִים: חוּשָׁם מְגֻשָּׁם, טִפֵּשׁ אַתָּה! עַל הַיַּבָּשָׁה אַתָּה עוֹמֵד – וְלִשְׂחוֹת אַתָּה לוֹמֵד? אֵיפֹה וְאֵיכָכָה – אִם לֹא בַּבְּרֵכָה?

עָזְבוּ הַיְלָדִים אֶת חוּשָׁם וְרָצוּ הָלְאָה.

– יְלָדִים, יְלָדִים, הַצִּדָּה! לֹא עַל עֲרוּגוֹת הַשָּׂדֶה! הֵן עֵינֵיכֶם בְּרֹאשְׁכֶם, אֶת הַשִּׁבֳּלִים הַמְּלֵאוֹת אַתֶּם רוֹמְסִים בְּרֶגֶל. רְאוּ־נָא! השִּׁבֳּלִים כָּבְדוּ, הִרְכִּינוּ רֹאשׁ, מָחָר יָבוֹא הָאִכָּר עִם הַמַּגָּל לִקְצֹר אוֹתָן.

– הַצִּדָּה, הַצִּדָּה! הִנֵּה הַנַּחַל!

– בִּנְיָמִין, בִּנְיָמִין! אַיֵּה בִּנְיָמִין? אַיֶּכָּה?

– הִנֵּה הוּא בַּמִּשְׁעוֹל הַצָּר, בֵּין הַשִּׁבֳּלִים הוּא הוֹלֵךְ; הַשִּׁבֳּלִים גְּבוֹהוֹת וְהוּא קָטָן. רְאוּ־רְאוּ, הַשִּׁבֳּלִים נָסוֹת. לֹא, לֹא, הַשִּׁבֳּלִים אֵינָן נָסוֹת, רוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת וְהַשִּׁבֳּלִים דַּקּוֹת הֵן, קַלּוֹת הֵן, רַבּוֹת הֵן, וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת, נוֹשֶׁבֶת, וְדוֹמֶה: הֵן נָסוֹת!

– אֵיפֹה הָיִיתָ, בִּנְיָמִין? חִכִּינוּ לְךְ.

– אֲנִי דֻּבְדְּבָן מָצָאתִי, דֻּבְדְּבָן עִם דֻּבְדְּבָנִיוֹת, אֲדַמְדָּמּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת. טִפַּסְתִּי עַל הָאִילָן וְקָטַפְתִּי, מִי רוֹצֶה בְּדֻבְדְּבָנִים?

– אֲנִי! אֲנִי! אֲנִי!

– כֻּלְכֶם אוֹהֲבִים מְאֹד דֻּבְדְּבָנִים! חַכּוּ נָא לִי, לְכֻלְּכֶם אֶתֵּן! יֵשׁ לִי רָב! שְׁנִי כִּיסִים מְלֵאִים.

– וּמִי נָתַן לְךָ אֶת הַכֶּתֶר?

– אֶת הַכֶּתֶר קָלַעְתִּי מֵעָלִים.

– לְמִי יִהְיֶה הַכֶּתֶר?

– לְמִי שֶׁיִּשְׂחֶה הֵיטֵב.

– הִנֵּה הַנַּחַל! רְאוּ־נָא, סֶנְדֶּר כְּבָר קָפַץ אֶל הַמַּיִם, גַּם יְדִידְיָה קָפַץ שָׁמָּה!

כֻּלָּם כְּבָר קָפְצוּ.

ב    🔗

הֶאָח! קָלִּים אֲנַחְנוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם! אֵין לָנוּ קַשְׂקַשִּׂים, אֵין לָנוּ סְנַפִּיר, וְאָנוּ שׂוֹחִים כַּדָּגִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם. הַיָּדַיִם חוֹתְרוֹת־חוֹתְרוֹת, הָרַגְלַיִם מַכּוֹת־מַכּוֹת, וַאֲנַחְנוּ שׂוֹחִים־שׂוֹחִים הָלְאָה־הָלְאָה. הָאֶחָד רַק עָמַד. מִי הוּא זֶה שֶׁעָמַד? זֶה הוּא שְׁמַעְיָה. עוֹמֵד הוּא חֶצְיוֹ בַּמַּיִם, חֶצְיוֹ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְשׁוֹלֵחַ אֶת יָדָיו אֶל הַשַּׁלְפּוּחִיּוֹת. וְאוּלָם הַשַּׁלְפּוּחִיּוֹת רְחוֹקוֹת הֵן, הֵן צָפוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם. רָצָה גַם שְׁמַעְיָה לִשְׂחוֹת בַּמַּיִם וְהִנֵּה סָחַף הַזֶּרֶם אֶת הַשַּׁלְפּוּחִיּוֹת. עוֹד הוּא רוֹאֶה אוֹתָן, אַךְ לְתָפְשָׂן בְּיָד לֹא יוּכַל וְהוּא שָׁב אֶל שְׂפַת הַנַּחַל. הוּא יוֹשֵׁב לוֹ בַּחוֹל הַצָּהֹב וְהַחַם, שוֹכֵב מְעַט וּמִתְגּוֹלֵל מְעַט, וּפִתְאֹם הוּא קָם וְאוֹסֵף בִּצְחוֹק אֶת כָּל הַבְּגָדִים וְסָר אֶל הַיַּעַר הַקָּרוֹב. עוֹד מְעַט וְיֵצְאוּ מִן הַמַּיִם וְלֹא יִמְצְאוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם וְיִקְרְאוּ: גַּנָּבִים, גַּנָּבִים!

אוּלָם הַיְלָדִים מִשְׁתּוֹבְבִים בַּנַּחַל וְאֵין אִתָּם יוֹדֵעַ מְאוּמָה. הִנֵּה זֶה עוֹלֶה, זֶה יוֹרֵד, גַּם יָדָיו שָׁקְעוּ, גַּם רֹאשׁוֹ שָׁקַע וְאֵינוֹ! – אַיֶּכָּה? וְהִנֵּה רֹאשׁוֹ צָף מִן הַמַּיִם. – הִנֵּנִי – הֶאָח! רְאוּ־נָא, רְאוּ, כַּמָּה הִרְחַקְנוּ לִשְׂחוֹת עַד כִּי אֵין אָנוּ רוֹאִים אֶת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַנַּחַל! נָשׁוּבָה!

הַיְלָדִים יוֹצְאִים מִן הַנַּחַל כְּשֶׁהֵם צַחִים, לַחִים, צְחוֹרִים, טְהוֹרִים. הוֹי, הַבְּגָדִים שֶׁלָּנוּ? אוּלָם הִנֵּה שָׁב שְׁמַעְיָה מִן הַיַּעַר וְהוּא הוֹלֵךְ וְצוֹחֵק לוֹ. הַיְלָדִים הֵבִינוּ כִּי יָדוֹ הָיְתָה בָּזֶה, וְהֵם בָּאוּ הַיַּעְרָה, וְשָׁם מָצְאוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם תְּלוּיִים עַל הָעֵצִים, זֶה אֶת מִכְנָסָיו, זֶה אֶת כֻּתָּנְתּוֹ וְזֶה אֶת אַבְנֵטוֹ. כּוֹבָעוֹ שֶׁל יוֹחָנָן עָף וְהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו. מַה־זֹּאת? זֹאת הָרוּחַ שֶׁהִתְחִילָה נוֹשֶׁבֶת. הוֹי, רוּחַ חֲזָקָה, הִנֵּה גַם עָלוּ עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם, עֲנָנִים גְּדוֹלִים וּשְׁחוֹרִים. מַהֲרוּ, יְלָדִים, הִתְלַבְּשׁוּ מַהֵר! הִנֵּה הִבְרִיק הַבָּרָק וְרָעַם הָרַעם – קְרַח! מַהֲרוּ יְלָדִים, הַבַּיְתָה! עוֹד מְעַט וְיֵרֵד הַגֶּשֶָׁם.