לוגו
אָבִיב וְחַגָּיו
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

א    🔗

“הָאָבִיב בָּא, הָאָבִיב בָּא!”

מִי זֶה שָׁר?

זֶה שָׁר הָרוּחַ הַקַּל, הַמְרַחֵף עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, גַּם הַצִּיץ הַדַּל וְהָיָּרֹק, גַּם קֶרֶן הַשֶּׁמֶשׁ הַחֲמִימָה וְגַם צִפּוֹר־הַדְּרוֹר, שֶׁעָמְדָה עַל סַף חַלּוֹנִי, וְגַם אֲנִי נִלְוֶה עֲלֵיהֶם. כֻּלָּנוּ כֻּלָּנוּ שָׁרִים קוֹל אֶחָד:

“הָאָבִיב בָּא! הָאָבִיב בָּא!”

נָמֵס הַשֶּׁלֶג,

נָמֵס הַכְּפוֹר,

נִבְקַע הַקֶּרַח

בְּמֵימֵי הַיְאוֹר.

אֵי־מִזֶּה בָּאָה

וְעָפָה הַדְּרוֹר?

אֵי־מִזֶּה נָפְלָה

קֶרֶן שֶׁל אוֹר.

עָלָה מֵאֶרֶץ

פֶּרַח הַמֹּר:

לֹא אִירָא עוֹד צִנָּה,

לֹא אִירָא עוֹד

קַמְתִּי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם. לָמָּה זֶה קַמְתִּי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם? כִּי הַסְּנוּנִיּוֹת, אֲשֶׁר אִוּוּ לָהֶן לְמוֹשָׁב אֶת חַלּוֹנִי, הֱעִירוּנִי, אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁתָּבֹאנָה, אִם לא הַיּוֹם, אָז מָחָר, וְלָכֵן פִּזּרְתִּי עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן מִבַּחוּץ פְּתוֹתֵי חַלָה. בַּבֹּקֶר הֱעִירוּנִי, מִהַרְתִּי לַחַלּוֹן וְהִנֵּה אוֹתָן הַסְנוּנִיּוֹת שֶׁל אֶשְׁתַּקֵּד, דּוֹמוֹת הֵן לְאֵלֶּה שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. אוֹתוֹ הַמַּקּוֹר וְהַכְּנָפַיִם וְאוֹתוֹ הַצִּפְצוּף. וְכַמָּה הֵן זְרִיזוֹת! הִנֵּה בָּנוּ לָהֶן בִּן־לַיְלָה אֶת קִנָּן עַל הָאִילָן אֲשֶׁר מוּל חַלוֹנִי.


 

ב    🔗

פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן לְאַט לְאַט וְאָמַרְתִּי לָהֶן: אֱכֹלְנָה, אֱכֹלְנָה חַלָּה, עוֹד מְעַט וְלא תִמְצֶאנָה כָּאן אַף פֵּרוּר; חַג הַפֶּסַח מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וּבְחַג הַפֶּסַח תְּנַקֵרְנָה מַצָּה, מַצָּה לְבָנָה, דַקָּה וַעֲגֻלָּה. עַתָּה אֶעֱזֹב אֶתְכֶן, צִפֳּרַי, כִּי הִנְנִי הוֹלֵךְ אֶל בֵּית־הַמַּאֲפֶה שֶׁל הַמַּצּוֹת. אוֹפֶה אֵינֶנִּי, וּבְבֵיתֵנוּ כְּבָר מוּכָנוֹת הַמַּצּוֹת מִיּוֹם אֶתְמוֹל, וְאוּלָם שָׁם אוֹפִים מַצּוֹת לָעֲנִיִּים, וְאוּלַי נְחוּצָה שָׁם עֶזְרָתִי. אָמְנָם, לְגַלְגֵּל אֶת הַמַּצּוֹת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, וְאוּלָם לְנַקֵּב אֶת הַנְּקָבִים בַּמַּצּוֹת אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב.

גַּלְגֵּלְנָה, גַלְגֵּלְנָה,

אַל תִּתְעַצֵּלְנָה;

כָּל יַד רַכָּה

וַעֲנֻגָּה,

גַּלְגְּלִי, גַּלְגְּלִי

בְּלִי הֲפוּגָה;

לְמַצָּה יָפָה, דַּקָּה

גְלִילוֹנִי כְּבָר מְחַכֶּה.

אַעֲבִיר יָדִי עַל הַמָּצָּה,

מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה,

אַחַת הֵנָּה,

וְאַחַת הֵנָּה,

וְסִמָּנִים

בָּהּ אֶתֵּנָה,

מַצָּתִי הָעֲגֻלָּה

תְּהִי נְקוּבָה כֻלָהּ!


 

ג.    🔗

גַּם אֶתְמוֹל חָפַצְתִּי לַעֲזֹר שָׁם בַּאֲפִיָּת הַמַּצּוֹת, אֶלָּא שֶׁגֵּרְשׁוּנִי מִשָּׁם וְהָלַכְתִּי אֶל הַחַיָּט הַתּוֹפֵר אֶת בְּגָדַי הַחֲדָשִׁים. אָמַרְתִּי לַחַיָּט, שֶׁיַעֲשֶׂה אֶת הַכִּיסִים בְּמִכְנָסִי יוֹתֵר עֲמֻקִים. אוֹהֵב אָנֹכִי כִּיסִים עֲמֻקִים. בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הָיוּ צָרִים וּקְטַנִּים יוֹתֵר מִדַּי, וְלא הָיָה שָׁם דֵּי־מָקוֹם לָאֱגוֹזַי, וּכְשֶׁהָיִיתִי זוֹכֶה בְּמִשְׂחָקַי עִם חֲבֵרַי נָשָׂאתִי אוֹתָם בְּחָפְנַי.

בְּכָל בַּיִת אָכְלוּ כְּבָר

מַאַכְלֵי יוֹם־טוֹב,

עַתָּה נִרְדְּמוּ מְעַט

וְרוֹאִים הֵם חֲלוֹם טוֹב.

הִנֵּה קִדְּשׁוּ, אָכְלוּ, בֵּרְכוּ,

וְעַתָּה הֵמָּה הוֹזִים;

אַךְ אֲנַחְנוּ, יַלְדֵי־חֵן,

נְשַׂחֵק בֶּאֱגוֹזִים.

סַפְסָל יֵשׁ פֹּה, קָרֶשׁ יֵשׁ,

זְרֹק נָא רִאשׁוֹן, חִישׁ־קַל,

עַכְשָׁו אַתָּה, הוּא, אָנֹכִי –

זֶה אֱגוֹזִי נִתְקַל!

אִם אַךְ נִתְקַל – אָז הִכָּהוּ,

אָנֹכִי הִכִּיתִיהוּ!

אָרִים אוֹתוֹ מִן הֶעָפָר,

מֻכָּה זֶה שֶׁלִּי הוּא!


 

ד    🔗

אֲנִי, אֵין לִי מַזָּל בְּמִשְׂחַק הָאֱגוֹזִים. בְּחַג הַפֶּסַח הַזֶּה אוּלַי אֹכַל אֶת אֱגוֹזַי. אֶקַּח גְּבִיעַ יַיִן מִיֵּין הַ“כּוֹסוֹת”, וְאֶתֵּן לְשָׁם אֶת הַחַרְצַנִּים, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָחִי הַגָּדוֹל. אָחִי הַגָּדוֹל אֵינוֹ יָרֵא לָלֶכֶת בְּעַצְמוֹ אֶל הַשָּׂדֶה, אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְבַדִּי אֶל אֲחוֹרֵי הָעִיר. עִם רַבִּי וְעִם חֲבֵרַי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּלַ"ג בָּעֹמֶר גַּם אֶל הַשָּׂדֶה וְגַם אֶל הַיַּעַר.

בְּלַ“ג בָּעֹמֶר שֶׁעָבַר חָפַצְתִּי לִמְנוֹת אֶת הָעֵצִים שֶׁבַּיַּעַר וְלֹא יָכֹלְתִּי. בְּלַ”ג בָּעֹמֶר זֶה בְּוַדַּאי אוּכַל לִסְפּר אוֹתָם. הִנֵּה אֲנִי מוֹנֶה כְבָר עַד מֵאָה. אֶת הַצִּפֳּרִים שֶׁבַּיַּעַר אִי־אֶפְשָׁר לִמְנוֹת: רֶגַע עוֹמֶדֶת הַצִּפּוֹר כָּאן; בַּשֵּׁנִי – וּכְבָר עוֹמֶדֶת עַל עָנָף אַחֵר! גַּם אֶת פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה לא מָנִיתִי, רַק תָּלַשְׁתִּי כַּמָּה שֶׁיָּכֹלְתִּי וְקָלַעְתִּי לִי זֵר גָּדוֹל. חָפַצְתִּי גַם לִתְלשׁ שָׁם יֶרֶק לְשָׁבוּעוֹת וּלְהָבִיא הַבַּיְתָה וְאָמַר לִי הָרַבִּי, שֶׁלֹּא כְּדַאי הַדָּבָר, כִּי עַד חַג הַשְָׁבוּעוֹת יִבֹּל הַיֶּרֶק וְלא יָפִיץ עוֹד רֵיחַ. בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת טוֹב לְקַשֵּׁט אֶת הַבַּיִת בְּיֶרֶק רַעֲנָן. לָמָּה אָנוּ מְקַשְּׁטִים בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת אֶת הַבָּתִּים בִּירָקוֹת? וַדַּאי גַּם הַר סִינַי הָיָה מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ צִיצִים וּפְרָחִים בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן ה' לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה.

הוֹי, כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אֶת הָאָבִיב וְאָת חַגֵּי הָאָבִיב!