בִּפְרוֹחַ הָאַקַּצִּיּוֹת בָּעִיר

יָדַעְתִּי עֶרְגּוֹנוֹת־אֵין־שַׁחַר;

כָּל עֵץ צִיצִים מֵאֶשְׁכּוֹלוֹת הִשִּׁיר,

רֻפְּדוּ חוּצוֹת בְּרֶפֶד־צָחַר.

וּבַלֵּילוֹת הַמְּסֹהָרִים נִדְמָה

שֶׁכְּחֹל מַכְסִיף זֶה לָרָקִיעַ

אֵינוֹ אֶלָּא נִשְׁמַת הָאֲדָמָה,

אֶל עָל מְבֻסָּמָה תַגִּיעַ…

עַל סַפְסָלִים בָּרְחוֹב יָשַׁב קָהָל

בְּדוּמִיָּה דְרוּכַת הַקֶּשֶׁב,

כָּל לֵב בְּאֵלֶם־נְהִיָּה עֻלְעַל,

אַךְ לֹא יָדַע אָדָם מַה כֶּשֶׁף

עוֹלְפֵנוּ בִכְמִיָּה זוֹ כְאֵבִית, –

וְאִם פְּלוֹנִי זִמְרֵר, – הַזֶּמֶר

נָבַע אָז כְּמַעְיָן מֵאֵי־זָוִית,

בּוֹ נָהֲרָה פְנִינַת־הַדֶּמַע.

תְּלוּיָה הָעַיִן בְּמָאוֹר מַחְוִיר,

שֶׁסִּירָתוֹ בַתְכֵלֶת שָׁטָה,

וְהַדְּמָמָה עָמְקָה: מִגַּן־הָעִיר

יָצְאוּ צְלִילִים מִ“טְרָבִיָּטָה”.

שָׁם בֵּין עֵצִים אוּרִים מְהַבְהֲבִים,

הִבְהוּב לִבּוֹת עִם הַתִּזְמֹרֶת:

עַל סַפְסְלֵי שְׂדֵרוֹת זְקֵנִים יוֹשְׁבִים

וּמַעֲלִים אֶת זֵכֶר הַתִּשְׁחֹרֶת.

גּוֹנַחַת סַבְתָּא שָׁם אַחַת:

"וַיְּהִי כִּי לְפָנַי הוֹפִיעַ

וַאֲנִי בַת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה"… – וְצִיץ שָׁמַט

עַל שֵׂיבָתָהּ, דָּבַק אֶל פִּיהָ,

וּבְנֵי־הַנֹּעַר עַל הַסַּפְסָלִים

עוֹד מִתְנַגְּחִים הֵם עַל פְּלַטְפוֹרְמָה

סוֹצִיָּלִיסְטִית־צִיּוֹנִית. – צְלִילִים

בָּקְעוּ אוֹתָהּ שָׁעָה מִ“נּוֹרְמָה”.

הַפֶּה דוֹבֵב וְרַבְרְבָן מִלֵּל,

וְהַלֵּב – הוּא מִתְנַהֵם לְפֶתַע

בְּכֹסֶף לְלֹא־נִיב, וְאֶל אֵי־אֵל

נָעְלַם הוּא מְבַקֵּשׁ הַפֶּתַח:

אוֹי, מַה לִּי כָל פְּלַטְפוֹרְמָה וּפְעֻלָּה,

וַאֲנִי – אָדָם עֲשׁוּק כָּל אשֶׁר,

כָּל עוֹד לֹא בָאָה לִי הַגְּאֻלָּה –

תּוֹעָה נַפְשִׁי בִּנְתִיב־הַחשֶׁךְ…

וְהַדְּמָמָה עָמְקָה, בְּכִסּוּפִים

כָּל הָעוֹלָם נִמְתַּח כַּנֵּבֶל:

בִּפְרֹחַ הָאַקַּצִּיּוֹת – נְשָׁפִים

עוֹמְסִים עַל לֵב עֶרְגָה וָסֵבֶל.

תש"ו