לְיַלְדוּתִי פָתַחְתִּי דֶלֶת –

וַיַּעַמְדוּ מַרְאוֹת נֶגְדִּי,

שׁוּב קָמוּ אַגָּדוֹת־הַפֶּלֶא

עִם שִׁיר הָעֶרֶשׂ וְהַגְּדִי.

וְהַמַּעְיָן אֶזְכֹּר בָּאָחוּ,

אֲשֶׁר הֵקֵר אָז מֵי־גָפְרִית

וְלִי נִדְמָה: יָתוֹם נִשְׁכַּח הוּא,

אֲשֶׁר כֻּשַּׁף, בִּבְכִי יָרִיד.

כַּמָּה שָׁנִים הוּא כָּךְ נוֹבֵעַ

צָנוּעַ בֵּין עִשְׂבֵּי הַבָּר?

מָתַי נִבְקַע – אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ,

אֵיכָה נִבְקַע – אִישׁ לֹא חָקַר.

הַעוֹד סְקִיתִּים מֵימָיו לִקֵּקוּ,

דַּקִּים אֵלָיו הִטּוּ כַדָּם?

מַה פֹּה חַיִּים עָבְרוּ שׁוֹקֵקוּ,

מָתַי פֹה שְׁאֹונָם נָדַם?

אֵלָיו תְּכוּפוֹת אָבוֹא, הַיֶּלֶד,

פִּלְאֵי עוֹלָם פֹּה לַחֲזוֹת,

מָתְקוּ לִי פֹּה שְׁעוֹת הַחֶלֶד,

לַקְשִׁיב לַדְּמִי וְלַהֲזוֹת.

בַּדְּמִי לַקְשִׁיב נִכְאֵי הַדּוֹיְנָה

מִפִּי אַבּוּב־צ’וֹבָּן¹ נוֹשָׁן,

וְלַחֲלוֹם; כְּבָשׂוֹת תָּבֹאנָה,

עָלַי יַנִּיחוֹ אֶת רֹאשָׁן,

אַף אִם פְּעָמִים פָּגְעָה בִי אֶבֶן,

יָדוּ בִי עֲרֵלִים קְטַנִּים,

אֲשֶׁר גָּלְשׁוּ מֵעַל הַגֶּבַע

(מְסֹרַת־אָבוֹת הִיא לַבָּנִים).

אָהַבְתִּי, בְּגָדְלִי, הַנֹּעַר,

בַּשַּׁבָּתוֹת בָּא לַמַּעְיָן.

יַרְקוּת וּכְחֹל וּצְחוֹק וְזֹהַר –

הַכֹּל סָפַג הַלֵּב הָרָן.

הַבַּחוּרִים – בַּרְזֶל וָפֶלֶד,

הַבַּחוּרוֹת – אֵשׁ־לֶהָבוֹת,

תּוֹבַעַת עַיִן, יָד שׁוֹאֶלֶת –

נֻגַּד הַלֵּב בָּאַהֲבוֹת.

וְשָׁם עוֹד לֵיזֶר בְּקוֹפֵּיקָה²

סֻכָּרִיָּה עִם פַּךְ יַגִּישׁ,

יִשְׁתֶּה הָאִישׁ, נַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה –

אֶת הַגָּפְרִית קִרְבּוֹ יַרְגִּישׁ.

וְהַדְּשָׁאִים גְּבֹהִים… וּמֶלֶל

מִשָּׁם נִשְׁמָע וְלַחַשׁ־סוֹד,

וַאֲנָקָה, עִתִּים גַם יֶלֶל,

וְקוֹל – כְּמוֹ צְלִיפַת הַשּׁוֹט.

שָׁם רִאשׁוֹנָה מִזּוּג עֵינַיִם

דָּמִי בְנֹעַם נִתְרַתַּח –

הוֹ, טַל פְּרִי־בֹקֶר עַל שְׂפָתַיִם,

אוֹתוֹ טָעַמְתִּי, לֹא אֶשְׁכַּח!..

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָבוֹא גַם חֶבֶר

מְתַקְנֵי עוֹלָם בְּוִכּוּחִים,

“צֶ־צֶ”³ מוּל “בּוּנְד” – וּמִי הַגֶּבֶר

לֹא יִתְעָרֵב בַּמִּתְנַגְּחִים?

וּפֶתַע שִׁיר־עִזּוּז בּוֹקֵעַ

מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹת הַנִּלְהָבִים,

שִׁיר “הַשְּׁבוּעָה” אֲוֵיר פּוֹלֵחַ,

בְּ“הַתִּקְוָה” לוֹ מְשִׁיבִים.

גּוֹרַל עַמִּי, נִצְחִי בַצַּעַר,

הֶרְאוּנִי חֲמוּמֵי־הַלֵּב,

וִיגוֹן עוֹלָם, הַקָּם בַּסַּעַר,

וּבְגוֹרָלֵנוּ מִשְׁתַּלֵּב – – –

מַעְיַן־נְעוּרַי, הַעוֹד גַּם עָתָּה

תְּפַךְ בֵּין עֲשָׂבִים בִּדְמִי? –

אָכֵן אֵדַע, כִּי לֹא שִׁחַתָּ

אֶת פִּכְפּוּכְךָ עִם שְׁמַד עַמִּי,

הָעֲרֵלִים מֵעַל הַגֶּבַע

גָּלְשׁוּ, רָצְחוּ בִּכְלֵי־מַשְׁחִית –

וְלֹא נֶעְתַּם מִדָּם הַטֶּבַע,

וְלֹא יָרַקְתָּ אֵשׁ־גָּפְרִית,

וּכְמוֹ מֵאָז אַתָּה נוֹבֵעַ, –

אַךְ לֹא תִשְׁמַע שׁוּב קוֹל עִבְרִי,

וְרַק בַּדּוֹיְנָה – מִי יוֹדֵעַ –

עַל שֶׁהָיָה תַקְשִׁיב שְׁבָרִים…

תש"ו