בַּשְׁבִיל בֵּין שְׂפַת־הַדְּנֶיסְטְר וְהַר־הַכֶּרֶם,

נִקְלַעְתִּי בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב,

בְּהִזְדַּמֵּר גַּוְנֵי־הָאוֹר בַּזֶּרֶם,

וְקַשּׁוּבָה אָזְנִי לַדְּמִי סָבִיב.

צָעִיר הָיִיתִי. אֶת דָּמִי הִרְנִינָה

יַרְקוּת־אָבִיב, שֶׁבָּה סוֹדוֹת־חַיִּים;

בְּרַם, נַפְשִׁי הֵבִינָה־לֹא־הֵבִינָה

הַהֲוָיָה, רוֹעֶפֶת בָּרְגָעִים…

פִּתְאֹם נִשְׁמַע מִשִּׂיחַ קוֹל צָנוּעַ,

כְּמִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ הָגוּת קָשָׁה,

וַיַּעַן קוֹל, כְּמוֹ מִלֵּב קָרוּעַ

מֵעֵבֶר לַנָּהָר, מֵרֹאשׁ חֹרְשָׁה, –

וְזֶה הַבְּכִי בְּסִלְסוּלֵי הָרֶנֶן,

וְזֶה כְּאֵב מָתֹק בְּשִׁיר זְמִירִים,

נִתַּךְ עָלַי, כְּמוֹ פְּרָחִים מִטֶּנֶא,

בְּצִלְצוּלֵי גְבִישִׁים וּבִשְׁבָרִים.

בְּעֶרֶב אֲבִיבִי, שֶׁכּוֹכָבָיו יִרְעָדוּ

בְּלַהַט, הַחוֹדֵר אֶל תְּהוֹם־הַלֵּב, –

כָּל “יֵשׁ” יָחוּשׁ, כִּי בַּתֵּבֵל בָּדָד הוּא

וּבַשֵּׁנִי יִכְמַהּ לְהִשְׁתַּלֵּב.

וּבְשִׁיר־זְמִירִים כְּמִיהָה זוֹ מִתְגַּלְגֶּלֶת

לַכּוֹכָבִים, וְאֶל שִׂיחִים תֵּרֵד, –

דּוֹמֶה אָז: הַדְּמָמָה הִיא הַמְּצַלְּצֶלֶת,

וְעִם מֵי־הַנָּהָר הֵדָהּ חָרֵד:

וּבְשִׁיר־זְמִירִים זֶה גַם נַפְשִׁי נִפְעָמָה,

הֻצְְּתוּ וְהוּרְקְדוּ גַחְלִילִיּוֹת

בְּסַעֲרַת־רוּחִי, עַד אָז נִרְדָּמָה,

כְּשַׁבְרִירִים עָלוּ בָּהּ חֲוָיוֹת:

אֲשֶׁר הָיָה וַיַּחֲלֹף עִם רוּחַ,

וּבְכוֹס־חַיַּי הִשְׁאִיר טִפָּה מָרָה, –

אַךְ לֹא זָלְגָה דִמְעָה. הֵן לֹא אָשׁוּחַ

עַל שֶׁעָבַר, שַׁעְתִּי עוֹד לֹא עָבְרָה;

הָאשֶׁר בָּא שׁוּב לֹא־צָפוּי וּלְפֶתַע

– בַּמַּקְהֵלָה לִי שִׁירוּ, הַזְּמִירִים! –

הֵן יַתְמוּתִי שׁוּב לֹא תִּרְבַּץ לַפֶּתַח,

לְהֵיכָלוֹת לִי נִפְתְּחוּ שְׁעָרִים:

הֵן זוֹ הִיא אַהֲבַת אִשָּׁה לַגֶּבֶר,

תּוֹמֶכֶת אֲשׁוּרָיו בְּכָל מִדְבָּר:

הֵן לֹא אֶפְחַד, עֵינֶיהָ מִכָּל עֵבֶר

עָלַי הֵן צוֹפִיּוֹת, מִכָּל דָּבָר;

הֵן זוֹ הָאַהֲבָה אֲשֶׁר מְלַכֶּדֶת

אָדָם בּוֹדֵד עִם כָּל בָּאֵי עוֹלָם, –

לְמֶרְחַקִּים סְתוּמִים בְּעֹז צוֹעֶדֶת

הַנֶּפֶשׁ, בָּהּ זְמִירִים יִשְּׂאוּ קוֹלָם…

תש"י