לָמֹץ אֶת הֶעָסִיס בִּנְקֻדַּת הַחִבּוּר שֶׁל הַשֹּׁרֶשׁ לָאֲדָמָה.

שֶׁיְּנַסּוּ לִזְרֹם הַמַּיִם מִן הַתְּהוֹם,

זָוִית יְשָׁרָה הִיא אוּלַי מוּסָרִית

אֲבָל תָּמִיד הָאֲנָךְ מְשַׁבֵּשׁ אֶת הָאֹפֶק.

זֶה מַתְחִיל בִּצְרִידוּת שֶׁל סָפֵק

מְחַסְפֵּס אֶת הַקַּו שֶׁהָיָה פַּעַם חָלָק

אַךְ כַּלְבֵי הַבִּצּוֹת פְּצָעוּהוּ נוֹבְחִים

בְּהַרְבֵּה חֲצֵרוֹת

מַעְיָן לֹא יִזַּל מִתַּחַת כָּבְדָּן שֶׁל בַּצָּרוֹת.

הַמַּנְגִּינוֹת שֶׁל אֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים

בְּכָל הַכְּנֵסִיּוֹת הַבְּנוּיוֹת עַל הַסֶּלַע.

קְשִׁיחוּת הָאֵשׁ מוֹבִילָה אֶת הַצְּמֵאִים לְמַיִם.

הוֹי הַצְּמֵאִים לְמַיִם, הוֹי הַצְּמֵאִים לְמַיִם,

לְכוּ אֶל הָעֵשֶׂב הַשּׁוֹמֵר אֶת לַחוּת רְגָבָיו

עַכְשָׁו לְאָן שֶׁאֶפְנֶה זֶה יִהְיֶה אַחֶרֶת.

אוּלַי לָשׁוּב לָעֵשֶׂב, לְדַבֵּר בִּשְׂפָתוֹ.

לְהִתְחַיּוֹת בּוֹ.