אבני בזלת: שירים

תל אביב: עקד, 1961

מרבד האדמה היה מכתם

מות האח

משל־יותם

עמוד האש

צלוב היה האיש

מראות

קיִן

קנה־סוף

נוצר הסף

שאוּל

ליל קרוע

אדֹם

הנח לי

שתים עינים

כל הלילה בערו הגשרים

עגורים

להיות פשוט

הערב היורד

אגדה

שיר אהבה מימים אחרים

את טירה שבנתה ילדותי בחולות

על שביל המים שחרבו

כל המתים כלם כבר מתו

שחר עקֹם

יום חאקי

מעשה בשנה

אתה על פני: שירים

תל אביב: הקבוץ המאחד, תשכ"ז 1966

בהורה עזובה

תל-אביב: עקד, תש"ל 1970

מות הקיץ האחרון במלחמות

רגע הכל

מלחמה היתה בארץ

מתים בהורה עזובה

טרם וידוי

על מוצביך

חיילים

זמר ישן

כניעה

משתה

שבת המוות

ועכשיו רק הים

מות הקיץ הארוך במלחמות

שני שערים לחשך

מזל־עקרב

הערב בודד הירח

ספור עצוב לילדתי

פן ישכח

אבשלום

שרפה

מרוץ

פרדה, וזמן

שיר המורדות

מותנו באהבה

בניהו

“היו שם כולם”

פתאום אביב

אורי “בתמיך”

ספירת העֹמר

הפטרה לחג

קצת אביך

חטאת – אשם

בשורה

ולא המלך

תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ה 1974

קינות מן השורש: שירים

תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ז

גלות בארץ: שירות

תל-אביב: ספרית פועלים, תשמ"ב 1982

בגידה: שירים

ת“א=תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ”ב 1982

שדה חטה - קו הגמר: 1982–1986 שירים

תל-אביב: ספרית פועלים, תשמ"ט 1989

קרבן: פואמות ושירים

תל-אביב: י' גולן, תש"ן 1990

"לאמא, על הטעם

ועל המחיר"

"קרבן" – פואמה

"אחרונים בשדה" – פואימה

“פסנתר־פרא” – שירים

נח על־יד על יד…

מה אמרת

ריצה לכל עבר

החול קורץ לרוח

מי שירצה לפזם

רוצים את הענף

סוף העצב אולי

בכלל הדרך לא

ואפילו אם יובאו

רק הקרבות הקטנים

עד שיּתמו חטאים

אל תשכח את מה

חרדה קטנה

אפשר שראשיתם

עכשיו חוזרים אל

אחרי כל זה

כולא אותם בתוך

צריחה נואשת

מלכה בגאונה

מה אני יודע על

זמן אמת: שירים

ת“א =תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ”ד 1994

ללכת להרים: שירים

תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1997

להשיב אש לאש: שירים

בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2003

קנאת האדמה: ארבע פואמות 2005–1973

תל־אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006

במרחק צעקה מן העולם: מבחר שירים 2010–1961

תל־אביב: הקיבוץ המאוחד, תשע"ב 2011

שירים על הסף

תל אביב: חבר לעט, 2016

  לרעייתי

  לשלוש בנותיי

  לבני האחד

  ולכל נכדיי

  באהבה

נָכוֹן שֶׁכָּהוּ עֵינַי

עַקְשָׁנוּת הִיא כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר לְךָ לִהְיוֹת אַתָּה

הָרָעָה תָּמִיד תָּבוֹא מִתּוֹךְ הַסְּבַךְ

מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֵר הוּא מַפֹּלֶת סְלָעִים

סְבַךְ וְעוֹד סְבַךְ

לְהַגִּיעַ לַיָּם בַּשַּׁחַר הַהוּא וְהַבֹּקֶר הַמִּתְנַפֵּל

זְעֵיר פֹּה זְעֵיר שָׁם

המלחמה לא נגמרה

מִישֶׁהוּ מַבִּיט מִן הַשֻּׁלְחָן

הַסְּתָו הַמְּשַׁכֵּר הַזֶּה

הֲלֹא אִם תֵּיטִיבִי שְׂאֵת וְאִם

מוות

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּהְפֵּכָה לֹא תַּעֲבֹר מִבְּלִי

אֲפִלּוּ הַשֵּׁנָה כְּבָר לֹא עוֹזֶרֶת לַעֲצֹר אֶת הַשְּׁאֵלָה

כָּל הַלַּיְלָה נִשְׁאַרְנוּ לָצוּף עַל פְּנֵי הַמַּיִם בַּכִּנֶּרֶת

עַכְשָׁו גַּם כָּאן זֶה רוֹעֵד

זֵכֶר הַלֵּילוֹת הָהֵם בְּמַעֲבֵה הַמַּאְפֵּלְיָה

שָׁלַחְתְּ אֶת יָדַיִךְ לִמְשׁוֹת אֶת גּוּפִי מִן הַתְּהוֹם שֶׁנִּפְעֲרָה

בֵּין הָאֶפְשָׁרִי לַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי

שי

לָמֹץ אֶת הֶעָסִיס בִּנְקֻדַּת הַחִבּוּר שֶׁל הַשֹּׁרֶשׁ לָאֲדָמָה

בֵּין לְבֵין הָלַכְנוּ בִּדְמָמָה סוֹפְרִים אֶת צְעָדֵינוּ

רָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְיָדַעְתִּי שֶׁמִּשָּׁם לֹא תָּבוֹא בְּשׂוֹרָה

עַכְשָׁו הֵם מְנַסִּים לָצוּד אֶת מִי שֶׁבָּגַד

זֶה הַטֶּבַע שֶׁל הַצַּעַר, אוֹמְרִים הַמְּחַכִּים לְתוֹרָם

וְכָךְ זֶה קָרָה

תְּקוֹשֵׁשׁ אֲבָנִים שֶׁהָרִים דִּרְדְּרוּ לְמַטָּה

אָז מִי שֶׁחָשַׁב לִבְרֹחַ יִמְצָא מִקְלָט

עַכְשָׁו צוֹרְרַי הִדְבִּיקוּ

בָּאֲוִיר מְעוֹפְפִים

רְדִי

אַתְּ רוֹאָה אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁל הַגַּן בָּאָבִיב הַמֻּקְדָּם

לְאַט בְּשֶׁקֶט לִנְשֹׁף מוּל הַפַּחַד, לְהַדִּיחַ אֶת הַכֶּלֶב

אך למה הכול זה שמא הכול

כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ טוֹב עוֹזֵב אֶת הָעוֹלָם

לְאָן תִּבְרַח

וְגַם אַתֶּם לְכוּ בּוֹטְשִׁים בְּרַגְלֵיכֶם

תְּלוּיִים עַל עֲנָפָיו

אַל תְּנַסּוּ לִזְרֹעַ פִּרְחֵי־בַּר

עַד שֶׁאֶגַּע בְּתַחְתִּית הַבְּאֵר

לַחַן עָנֹג

התלולית

טֵרוּף מַעֲרָכוֹת

אַל תִּטְרְפִי אוֹתִי

בֵּינְתַיִם הַיָּם מַקִּיף עַד צַוָּאר

רְדוּ, רְדוּ מִן הֶהָרִים

רָצִיתִי לָקַחַת אֶת הַחֲרִישִׁיּוּת הַזֹּאת

זֹאת הָיְתָה אָמְנָם חֲרִישִׁיּוּת מַעְיָנִית שְׁקוּפָה

הַטִּפּוֹת שֶׁטִּפְטְפוּ עַל עוֹרֵךְ הַמַּבְהִיק

עַכְשָׁו אֲנִי מַגִּיעַ אֶל הָאֱלוּל בֶּחֳדָשִׁים

בְּדָלִים קְטַנִּים שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת נִפְתָּחִים בְּצַד הַדֶּרֶךְ

לוּ יָבוֹא הַסְּתָו בַּהֲלִיכָה הַבּוֹטֶשֶׁת בֶּעָלִים

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל כָּאן תָּלוּי בְּמַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה מַבָּט

וְאוּלַי לְהָרִים אֶת הָעֵינַיִם מִן הַכָּתוּב

עַל מַה קֻּלַּלְנוּ

לֹא כָּל מַה שֶּׁדֻּרְדַּר שָׁוֶה שֶׁנְּקוֹשֵׁשׁ אוֹתוֹ

שְׁבִיל נְמָלִים שֶׁל דָּם לְאָן הוּא מוֹבִיל

תפילת האשכבה

אַל תִּגַּע בְּנַעֲצוּצַי, אֲנִי אוֹמֵר לוֹ

אֲבָל לָמָּה שֶׁכָּל זֶה יִקְרֶה אִם לַמְרוֹת הַכֹּל

הִנֵּה יָמִים בָּאִים

לֹא כָּל הַמִּלְחָמוֹת כְּתוּבוֹת עַל דַּפֵּי הַהִיסְטוֹרְיָה

נַסִּי לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַחַיִּים הָעוֹבְרִים מוּל פָּנַיִךְ

עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה זֶּה אוֹמֵר

יְגוֹנֵךְ תָּלוּי בִּמְקוֹם הַכִּנּוֹרוֹת עַל חַלּוֹן הַבַּיִת

בְּכָל הַמִּנְהָרוֹת

לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ הוֹלֵךְ בִּכְבֵדוּת

אַחֲרֵי הַכֹּל גַּם יֵשׁוּעַ הָיָה מוּכָן לְכַכֵּב בַּטְּרָגֶדְיָה הַזֹּאת

רַוְּחוּ אֶת הַשּׁוּרוֹת

זֶהוּ. אַל תּוֹסִיף עַל הָרוּחַ שֶׁנִּקְטְעָה

דִּרְדּוּר שֶׁל חֲפָצִים מַקִּיף אוֹתְךָ בְּדֶרֶךְ

זֶה מַתְחִיל לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ בְּרִיחָה אוֹ

אַל תְּוַתֵּר. תִּתְעַקֵּשׁ אַחֲרֵי שֶׁצָּמַחְתָּ מִן הָאֲדָמָה מִן הָאֵשׁ

בְּקֵץ הַיָּמִים נִפָּגֵשׁ עַל אַחַת הַדְּרָכִים בַּקַּיִץ בֵּין הַמִּלְחָמוֹת

עוֹד מַבָּט שֶׁמְּחַפֵּשׂ מוֹצָא אוּלַי יַפְצִיעַ מַשֶּׁהוּ

נִסִּיתִי לְהַקְשִׁיב

אחרונים וראשונים: שירים, מבחר 2022–1961

שוהם: בית עקד ספרים, תשפ"ב 2022

בשבת בבוקר כשאני מתעורר

איך להתקדם מכאן לאן

בטרם ילדת

האלומה והמוות

הבריכה הישנה – רסיסים

כל הלילה

השכמתי ללכת ברחוב העגול

השטן יודע את מקומו

שדרת הקזוארינות האיקליפטוסים והברושים

לא ידעתי מה יקרה

עכשיו אני פוגש את המחיר הכבד

למרות נסיון האבק לבוא מן המזרח

את חיה בתוך פאראדוקס

המאבק בין הזיקנה לבין הזיכרונות מעלה

שירים על הסף 2016

עקשנות היא כל מה שנשאר לך להיות אתה

הרעה תמיד תבוא מתוך הסבך

נכון שכהו עיניי

זהו אל תוסיף

אל תוותר. תתעקש אחרי שצמחת

שי

בקץ הימים

מה שאני זוכר הוא מפולת סלעים

סבך ועוד סבך

להגיע לים בשחר ההוא והבוקר המתנפל

זעיר פה זעיר שם

המלחמה לא נגמרה

הסתיו המשכר הזה

הלא אם תיטיבי שאת

אפילו השנה כבר לא עוזרת לעצור את השאלה

כל הלילה נשארנו לצוף על פני המים בכנרת

עכשיו גם כאן זה רועד

זכר הלילות ההם במעבה המאפליה

שלחת את ידייך למשות את גופי מן הַתהום שנפערה

ראיתי את השמיים וידעתי שמשם לא תבוא בשורה

עכשיו הם מנסים לצוד את מי שבגד

זה הטבע של הצער, אומרים המחכים לתורם

וכך זה קרה

תקושש אבנים שהרים דירדרו למטה

באוויר מעופפים

את רואה את כותונת הפסים של הגן באביב המוקדם

לאט בשקט לנשוף מול הפחד

אך למה הכל זה שמא הכל

כשמשהו טוב עוזב את העולם

אל תנסו לזרוע פרחי-בר

עד שאגע בתחתית הבאר

לחן ענוג

התלולית

אל תטרפי אותי

בינתיים הים מקיף עד צוואר

רציתי לקחת את החרישיות הזאת

זאת הייתה אומנם חרישיות מעיינית שקופה

עכשיו אני מגיע אל האלול בחודשים

הטיפות שטפטפו על עורך המבהיק

בדלים קטנים של חשבונות

לו יבוא הסתיו בהליכה הבוטשת בעלים

עכשיו אני יודע שהכל כאן תלוי במה שיעשה מבט

תפילת האשכבה

לא כל מה שדורדר שוה שנקושש

הינה ימים באים

עכשיו נזכרתי ואינני יודע מה זה אומר

תלויים על ענפיו

עוד מבט שמחפש מוצא אולי יפציע משהו

נסי להתבונן אל החיים העוברים מול פנייך

יגונך תלוי במקום הכנורות

בכל המנהרות

במרחק צעקה מן העולם 2011

מחווה לאבא

הסעודה האחרונה

להשיב אש לאש 2003

להתעורר

תמיד ידעתי

ללכת להרים 1997

כוס יין אין בה רחמים

האשה שעליה אני כותב

לא לספר

שירים שירים

זמן אמת 1994

איב מונטאן

הכל סיפורים היא אמרה

קורבן 1990

סוף העיצבון אולי

בחוץ כבר עומד ריח תלתנים

שדה חיטה קו הגמר 1989

כאבנים חמות ממדורת הלילה

רחם

את פושטת עננים כחולים

אי אפרים ירוקים

חותמות ופתילים

גלות בארץ 1982

השחר רועד בריסים

בגידה 1982

נחל עקרב

ילדתי הקטנה

קינות מן השורש 1977

קרבת

רואים את הדרך

ימי האבל תמו בגנים

שירים לרגלייך

ידעתי כי אביב את

אל תהפכי עוד את הדף

השער לא נפתח לאחי בארי

בהורה עזובה 1970

בשורה

פתאום אביב

אתה על פני 1966

שלהי קיץ

אבני בזלת 1961

מות האח

כל הלילה בערו הגשרים

הערב יורד

ללכת להרים 1977

עכשיו תודי