אֲבָל לָמָּה שֶׁכָּל זֶה יִקְרֶה אִם לַמְרוֹת הַכֹּל

פִּיּוֹנִיּוֹתֵיהֶם יִפָּתְחוּ לְמַגַּע הָאֲוִיר וְהַתְּשׁוּקָה

שֶׁנֶּאֶצְרָה בְּגוּפוֹתֵיהֶם הַחֲבוּקִים,

נַסֵּה לִמְרֹד בַּיֹּבֶשׁ הַצָּחִיחַ הַמְּכַבֶּה אֶת לַחוּתָם

אוּלַי עוֹד תִּתְלַקֵּחַ

עֲזֹב אֶת זֶה.

הַנַּח לְרֶגַע אֶת הַלֶּהָבָה הַזֹּאת.

מִשָּׁם לֹא תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה.

הִיא תָּבוֹא אִם תִּשְׁכַּב כְּמוֹ סְפִינָה בַּיָּם

שֶׁכָּל מִפְרָשֶׂיהָ זְקוּפִים וּמְחַכִּים לָרוּחַ

שֶׁתְּסַכְסֵךְ בֵּינֵיהֶם עַד שֶׁיָּנוּעוּ עַל קַרְקָעִית הַיָּם

כִּמְבַקְּשִׁים לְטַפֵּס אֶל גּוּפָהּ הַפָּעוּר.

זֹאת הָיְתָה הַחֲזָרָה הַמַּעְגָּלִית אֶל קֶבֶר הָאָב

דֶּרֶךְ קֶבֶר הָאָח שֶׁעָצַר אֶת הַמַּסָּע עַד שֶׁנָּח

שָׁמוּט וְנִכְנָע לְמַרְגְּלוֹת קִבְרֵךְ, אִמָּא,

שָׁם אַתְּ סוֹגֶרֶת אֶת כָּל הַמַּעְגָּלִים שֶׁל

הַחֻקִּים שֶׁהוּפְרוּ