יְגוֹנֵךְ תָּלוּי בִּמְקוֹם הַכִּנּוֹרוֹת עַל חַלּוֹן הַבַּיִת
אוֹ עַל סְתָם חַבְלֵי כְּבִיסָה יַחַד עִם כַּמָּה
סְנוּנִיּוֹת שֶׁמְּנַצְּלוֹת אֶת הָאוֹר הָאַחֲרוֹן
שֶׁל הַחֹרֶף שֶׁפָּלַשׁ לָאָבִיב בְּחֹדֶשׁ מַאי.
אָז לָמָּה אֲנִי מְנַסֶּה לְהִטָּרֵף בָּךְ דַּוְקָא
עַכְשָׁו בַּשְּׁהוּת הַזֹּאת שֶׁבֵּין הַקִּינוֹת?
זֶה רַק הַטַּעַם הַיָּפֶה וְהַכּוֹאֵב לִהְיוֹת שָׁבוּי
בַּדֶּרֶךְ אֶל הַקָּצֶה.