בַּאֲשֶׁר תִּסַּע בְּיֶרַח זֶה שֶׁל זִיו,

בַּדֶּרֶך לְשָׁלֵם אוֹ לַגָּלִיל,

שְׁפוּכָה פְּרִיחָה כְּיָם אֶחָד זָהָב

עַל חוּם חוֹלוֹת וְעַל יָרֹק דָּלִיל.

וְשַׁלְהָבוֹת קְטַנּוֹת מְעַפְעֲפוֹת

בְּחֶצֶף־חֵן מִירַק הַגִּבְעוֹלִים,

עַד הַשְּׁדֵמָה כֻּלָּהּ קַעֲרַת מֹשֶה:

זָהָב וָאֵשׁ, זָהָב וְגֶחָלִים.

בַּאֲשֶׁר תִּסַּע בְּיֶרַח זֶה שֶׁל זִיו –

וּשְׂמַח אִם גַּם צְבָעִים צוֹרְחִים מִדַּי;

כִּי כָל תֶּחֳזֶה עָלָה מִתּוֹךְ חוֹלוֹת,

וְעוֹד בּוֹעֵר מִתְּמוֹל הַשֵּׁם שַׁדַּי.