א    🔗

“שפה ברורה” זו, שאותה בִּשֶּׂר צפניה “אל־עמים” בבוא העת הטובה, – היתה לו תכונה ראשונה, כנראה, כי על כן כה צלול ופשוט הכל בדבריו, אעפ"י שגם לשונו גבוהה ובנויה מדרגות מדרגות, כדרכם של כל הנביאים; ואמנם, כל תמונה שתולה צפניה בן כושי – צבעונית היא, אלא שאין דבר זה מצטַיֵּר לנו בכוח הצבעים הרבים או הגדושים, אלא בתוקף העצמים השונים שהוא מצַירם, עצם שונה מעצם, אם כי קרוב לו קרבה כללית; והנה כמה הבדלי “השקפה” על האלוהות מונה צפניה:

א) הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל־הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם,

ב) הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיְיָ,

ג) הַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם,

ד) הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְיָ;

ה) וַאֲשֶׁר לֹא־בִקְשׁוּ אֶת־יְיָ וְלֹא דְרָשֻהוּ;

ואת הכשרון המבדיל הזה,את חכמת־הדיפרנציאציה הזאת תמצא כמה וכמה פעמים אצל צפניה במדה העולה על מדתם של שאר בעלי־הבדלה, והדבר הוא אצלו לא שטה, כמובן, אלא קו אופי עיקרי, העושה את פעולתו בלא הדגשה, ואפילו בלא כונה כמעט; הנה כי כן מצַיֵּן צפניה אלו דרגות של רע:

א) יוֹם עֶבְרָה הַיוֹם הַהוּא,

ב) יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה,

ג) יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה,

ד) יוֹם חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה,

ה) יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל,

ו) יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת

(ובתוך כך דרגה נוספת: וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת).

או אלה השלבים של הבכי:

א) קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים,

ב) וִילָלָה מִן־הַמִּשְׁנֶה,

ג) וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהְגְּבָעוֹת;

ולא יפלא שנביא זה גם מבחין וקובע סוג של גונבי־דעת ומכנה אותם בשם:

כָּל־הַדּוֹלֵג עַל־הַמִּפְתָן,

וסוג שני של:

הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל־שִׁמְרֵיהֶם,

ומחשש שלא תובן בחינתו זאת הוא מוסיף ומפרש:

– – הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם – לֹא יֵיטִיב יְיָ וְלֹא יָרֵעַ –

אכן – שפה ברורה היא, אלא שהמחשבה בתוכה, וגם הרגש, בכל־זאת – מעשה־מרכבה בתוך מעשה־מרכבה!

ב    🔗

לולא “חרב־היונה” שעלינו אשר לירמיהו מענתות, ונוסף לה גם “חרון־היונה” שלו, כי עתה נעים היה לקבל את פרוּשו של רש“י ז”ל לתואר שקשר הנביא לירושלים – “העיר־היונה”, כלומר: – “יונה” מלשון “יונה פותה”, תואר שיש בו מן הנזיפה ומן החִבה גם יחד, דבר ההולם את צפניה, שהוא לפי השערת כמה חוקרים ומפרשים, – נביא מבית־המלכות, והיה קשור במיוחד בקשרי נפש אל ירושלים הבירה; ומובן מאליו, כי משנה תוקף יש ליחס גם לתוכחתו, אף אם קצרה עד מאד היא, שהשמיע באזני העם כנגד הצמרת, שליטים וגם מנהיגים ברוח: שרים, שהם כמו:

אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים,

שופטים שהם כמו:

זְאֵבֵי עֶרֶב, לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר,

נביאים שהם:

פֹּחֲזִים, אַנְשֶׁי בֹּגְדוֹת,

כהנים אשר:

חִלְּלוּ־קֹדֶשׁ, חָמְסוּ תּוֹרָה

וכן, יש ליחס ערך כפול ומכופל להשקפת־העולם המוסרית שלו, הנגלית לעינינו מדברי הנחמה שלו לישראל ומנבואתו לאחרית הימים, שעה אשר:

– – לֹא־יַעֲשׂוּ עַוְלָה, וְלֹא־יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלֹא־יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית –

בהקדימו ובקבעו שאידיאַלים אלה יתגשמו רק לאחר שאלהים יסיר “עליזי גאוה” ורק כאשר ישאיר – “עם עני ודל”! הוה אומר, כי נביא־אמת גם מבית־המלכות, או ממעמד־אצילים אחר, דעתו כדעת נביאי־אמת מערי־השדה או מדלת־העם: – העושר הגורם לחטא ולירידה מוסרית; ואף צפניה־בן־כושי־בן־גדליה־בן־אמריה־בן־חזקיה ממש כמו מיכה־המורשתי מתלהב ומבשר: –

– – והוֹשַׁעְתִּי אֶת־הַצֹּלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ,

וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל־הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם!

כי שונה בטעמיה ונבדלת בדגשיה היא הנבואה הישראלית, אבל לעולם אחת ויחידה היא בעיקרי מוסרה וביסודות צדקה במגמתה.