יֵשׁ

פִּנָּה אַחַת

כָּאן עַל הַכַּרְמֶל הַיָּרֹק

בֵּין הַבָּתִּים

פִּנָּה כְּמוֹ

שָׁם בַּמִּדְבָּר

שֶׁנַּחַל צִין מְבַצְבֵּץ

מִבֵּין פְּתָחֶיהָ וְעַמּוּדֶיהָ

כֵּן, מָקוֹם שֶׁקּוֹנִים

בּוֹ

אֲבָל מְעַט

וְגַם אוֹכְלִים

בְּרֹאשׁ רָכוּן

בְּהִתְפַּלְּאוּת

וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת כָּאן וְשָׁם

לֹא בְּקַו

יָשָׁר

וְלִבִּי יוֹצֵא לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ

שֶׁתִּקַּח אוֹתִי

אִתָּהּ

אֲנִי עוֹד אָבוֹא

לְבַקֵּר אוֹתָהּ

לֹא רָחוֹק מִשָּׁם רָאִיתִי צִפּוֹר קְטַנָּה

אֲפֹרָה כְּחַלְחָלָה

כְּמוֹ הָרוּחַ

שֶׁנָּתְנָה לִי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ

וְהִסְתַּכְּלָה

מִזָּוִית עֵינָהּ

וְרוּחַ צִין

הֵנִיעָה אֶת

פְּלוּמָתָהּ.