דְּמִי אָפֵל בַּחֶדֶר; הַלֵּיל בָּא עַד קִצּוֹ,
וְהוֹלֵךְ וּמַחֲוִיר קְצֵה קָדִים.
לְיַד חַלּוֹן פָּתוּחַ שׁוֹכֶבֶת הַחוֹלָה,
עַפְעַפֵּי עֵינֶיהָ מוּרָדִים.
מִצְחָהּ כֹּה זַךְ, כִּמְעַט נִרְאִים מִבַּעֲדוֹ
הִרְהוּרִים – אַט אַט הוֹלְכִים הֵמָּה…
בַּפַּךְ עַל הַחַלּוֹן צְרוֹר פְּרָחִים רְטֻבִּים;
מִסָּבִיב מִשְׁפָּחָה שׁוֹמֵמָה.
רְאֵה הִיא פוֹקַחַת עֵינֶיהָ הַצְּלוּלוֹת
וּמַפְנָה לַחַלּוֹן מֶבָּטָהּ:
בְּיַרְכְּתֵי מִזְרָח עַל גְּבוּל הָעוֹלָמוֹת
נְתִיבָה בָעֲנָנִים לָהָטָה…
מִתְעַצְּמוֹת עֵינֶיהָ. אוֹר קוֹפֵא עַל מִצְחָהּ:
מַחְשָׁבָה מִלֶּכֶת עָמָדָה…
וְיוֹשֵׁב הָאָב, כּוֹבֵשׁ פָּנָיו בְּכַפָּיו;
הָאֵם הִיא מַבֶּטֶת בַּחֲרָדָה…
אלול תרע"ג