שָׁנִים, דּוֹרוֹת, תְּקוּפוֹת, –

כְּבָר נִלְאֵיתִי סְפוֹר.

לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה, –

מָתַי יוֹפַע אוֹר?

לֵיל־בַּלָּהוֹת הָיָה

אָז עֵת נִפְרַד דּוֹד;

לַהֲבוֹת־אֵשׁ הִתְאַבְּכוּ,

עָלוּ זַעֲקוֹת־שֹׁד.

גָּחַן אָז לִי דוֹדִי,

חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ סָח:

"יָשׁוּב לֵיל זֶה אָדֹם

וְאָשׁוּבָה לָךְ…"

שָׁנִים, דּוֹרוֹת, תְּקוּפוֹת,

כְּבָר נִלְאֵיתִי מְנוֹת!

דּוֹדִי טֶרֶם חָזַר,

טֶרֶם בָּא הָאוֹת…