עֵדֶר פָּרוֹת מִמַּרְעִיתָן

הוֹלְכוֹת דּוּמָם, כִּבְדוֹת־הָגוּת,

אַחַת אַחֲרֵי חֲבֶרְתָּהּ,

מְכַשְׁכְּשׁוֹת בְּזַנְבוֹתֵיהֶן,

מְנַעְנְעוֹת לְאַט בְּרָאשֵׁיהֶן;

כְּלוֹמַר: אָכֵן אֵין לְכַחֵד,

יֵשׁ בִּשְׁקִיעַת־שֶׁמֶשׁ יֹפִי.

כֵּן תִּצְעַדְנָה, כֵּן תִּנְהַרְנָה,

כֵּן תַּגַּעְנָה אֶל הַבְּרֵכָה.

יוֹרְדוֹת הֵן אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם,

שׁוֹקְעוֹת שׁוֹקְעוֹת עַד בִּרְכַּיִם,

עַד מִלֶּכֶת תֵּעָצַרְנָה.

עוֹמְדוֹת צוֹפוֹת הֵן בִּתְמִיהָה

אֶל הַיִּפְעָה שֶׁמִּמַּעַל,

אֶל הַיִּפְעָה מִתַּחְתֵּיהֶן,

וּבְעֵינֵיהֶן – אֵשׁ שָׁמָיִם.

אָז תַּרְכֵּנָה אֶת רָאשֵׁיהֶן

אֶל הַמַּיִם, מֵי הַזָּהָב.

רֶגַע שְׁקוּעוֹת הֵן בִּגְמִיעָה.

אַךְ אַחַת אַחַת רֹאשׁ תָּרַמְנָה

וְתִגְעֶינָה לְלֹא נַחֵם,

כְּאִלּוּ עַתָּה זֶה הִרְגִּישׁוּ

אֶת הַצַּעַר שֶׁל הַשְּׁקִיעָה.

בּוֹקְעִים בּוֹקְעִים קוֹלוֹת בְּכִיָּה

וְהַפָּז מִגְּרוֹנָן נִגָּר.

1921