רוּחַ אֲדָר מִמַּחֲבוֹאוֹ הֵגִיחַ,

רוּחַ אֲדָר.

צָעִיר וְעַלִּיז הוּא, כְּמוֹ סִנַּר־אִמּוֹ

עָזַב לֹא כְבָר.

עָמְדָה לָהּ אֵלָה עוֹד נִקְשָׁה מֵחֹרֶף

וּמְנַמְנְמָה עוֹד;

צָעִיר הוּא רוּחַ אֲדָר וְאַהֲבָתוֹ –

סַעַר וִיקוֹד.

הִשְׂתָּעֵר הָרוּחַ, הִתְגוֹלֵל עָלֶיהָ,

וּלְחָצָהּ בַּעְיָם,

סַעַר וְהַשַׁח לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת

אֶת רֹאשָׁהּ הַנָּם.

לְחָצָהּ וּכְפָפָהּ עַד כָּל אֲבָרֶיהָ

הִתְפַּקְּקוּ אָז;

כִּסָּה אֶת גֵּוָהּ נְשִׁיקוֹת צְעִירוֹת,

פִּתְאוֹם – וָגָז.

פָּקְחָה הָאֵלָה עֵינֶיהָ מוּל שֶׁמֶשׁ,

עֲיֵפָה מְעַט;

רַכּוּ בַּדֶּיהָ וּדְבַר־מָה בְּקִרְבָּהּ

יִתְעוֹרֵר לְאַט…

תרפ"ב