אוֹדְךָ, אֱלוֹהַּ, עַל מַתְּנַת הַחַיִּים.

אִם גִּיל לִי מִנִּיתָ וְשִׁירֵי נִצָּחוֹן

אוֹ צַעַר, כִּשָּׁלוֹן וּכְלִמָּה,

הַחַיִּים בְּעַצְמָם מְכַפְּרִים עַל הַכֹּל,

לִהְיוֹת יֵשׁ בְּכָל זֹאת וְלִשְׁאֹף אֲוִירֶךָ!

אוֹדְךָ עַל שִׂימְךָ כִּסְפוֹג אֶת לְבָבִי,

כִּי תַזִּיל דֶּרֶךְ עֵינַי וְאָזְנַי וּנְחִירַי

נְגוֹהוֹת הַיָּמִים וַאֲפֵלַת הַלֵּילוֹת

וּתְכֵלֶת שָׁמַיִם וִירַקְרַק הַנִּירִים

וְרֵיחוֹת הַנְּשָׁמוֹת הַצּוֹמְחוֹת בְּיֹפִי

וְעשֶׁר הַקּוֹלוֹת בַּכְּרַךְ וּבַיָּעַר.

בְּרִבְבוֹת פִּיּוֹת קְטַנְטַנִּים תֵּשְׁתְּ נַפְשִׁי

כָּל צִבְעֵי עוֹלָמְךָ, רֵיחוֹתָיו וּצְלִילָיו.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בִּי יָדְךָ וְתִלְחַץ

לְחִיצָה כִּמְעָט,וְהִפִּילָה נִשְׁמָתִי

רְסִיס מִשִּׁפְעָתָהּ: צְלִיל, צֶבַע אוֹ רֵיחַ –

אוֹדְךָ, אֱלוֹהַּ, עַל חֶבְלֵי הַיְצִירָה.

וְיֵשׁ יוֹם תִּקָּחֵנִי בְכַף יָדְךָ הַגְּדוֹלָה

וְתִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ וְתִלְחַץ אֶת נַפְשִׁי,

וְנִגַּר מִמֶּנִּי מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיךָ

כָּל יָפְיְךָ בִּי אֲשֶׁר יִיף אָז פִּי שֶׁבַע

כָּרֵיחַ הַמְשַׁכֵּר שֶׁל צִיץ עֵת יִלָּחֵץ, –

הֲיָבוֹא אָז סוֹפִי? לֹא, אֵלִי! יָדַעְתִּי

כִּי תָרִיק אֶת נַפְשִׁי לְמַעַן תַּשְׁקֶנָּה

מִיֵּינוֹת חֲדָשִׁים עוֹד טֶרֶם שִׁעַרְתִּים…

אייר תרפ"ד