ליאירה גנוסר

מִגָּבְהֵי בֵּית־קָפֶה סְחַרְחַר,

בְּעוֹד נִגָּר הַקַּיִץ לְתוֹךְ כּוֹסוֹת־מַשְׁקֶה צִבְעוֹנִיּוֹת עַל שֻׁלְחָנִי,

וְהַכָּחֹל־וְהַצָּהֹב־וְהָאָדֹם מְהַבְהֲבִים עַד יָפוֹ בִּקְצֵה הָעַיִן,

עֵת כִּי תָרְנֵי סִירוֹת שֶׁבְּ“מָרִינָה” עוֹלִים־יוֹרְדִים כִּלְקֶצֶב נְשִׁימוֹת אָדָם יָשֵׁן,

וְרֵיחַ הַשִּׁזּוּף נִדָּף עִם רֵיחַ הַתְּשׁוּקָה, וְצִי כִּסְאוֹת־הַנּוֹחַ שָׁט לְאַט לְתוֹךְ אַחַר־הַצָּהֳרַיִם

שֶׁאֵין מִחוּצָה לוֹ דָבָר בִּטְוַח כַּדּוּר־טֶנִיס הַמִּתְעוֹפֵף מִכָּאן לְשָׁם

וְהַיּוֹדֵעַ אֶת שִׂמְחַת הַנּוֹכְחוּת בְּתוֹךְ הָרֶגַע הַחוֹלֵף בִּלְבַד; –

אַךְ הַמֶּלְצַר עוֹבֵר כְּבָר בֵּין הַשֻּׁלְחָנוֹת,

אוֹסֵף אֶת הַכּוֹסוֹת וְהַצְּבָעִים, –

צָרִיךְ לָזוּז,

כִּי זוֹ שְׁעַת־הַנְּעִילָה לְבֵית־קָפֶה חוֹגֵג אֶת קִיּוּמוֹ הַפַּרְפָּרִי

לְעֵת עוֹנָה בּוֹעֶרֶת,

וּכְבָר עֶרֶב בַּטַּיֶּלֶת, רֵיחוֹת־פַלָּאפֶל־עֶרֶב,

עַל שְׂפַת הָעִיר

הַמַּקְרִינָה עַצְמָהּ עַל מַיִם בְּנַעֲנוּעֵי חַלּוֹנוֹת

כְּמוֹ בְּפָנַס־קֶסֶם סְגוֹל־לֵילִי,

כְּאִלּוּ יֵש חַיִּים

מִחוּץ לִמְתִיקוּת הַמֶּלַח שֶׁלַּיָם הַסּוֹף־קֵיצִי וְהַמַּחְשִׁיךְ

אֲשֶׁר בְּעֹמֶק עוֹר־הַגּוּף שׂוֹרֵף כָּל זֵכֶר לֹא־מִכָּאן –

            וּכְאִלוּ אֵין חַיִּים שׁוֹנֵי־מַהוּת מִתַּחַת לְעוֹרִי.