מַה יְּהֵא עַל בַּיִת אֲשֶׁר קְלָלָה הוּטְלָה בּוֹ,

שְׁחוֹרָה וְיַנְשׁוּפִית וְהִיא רוֹבֶצֶת בְּכָל הַחֲדָרִים?

זוֹ קִלְלַת אִמִּי בְּטֶרֶם צֵאתָהּ לְדֶרֶךְ תְּלָאוֹתֶיהָ,

זוֹ קִלְלַת אִמִּי לְבַל יֵשֵׁב אִישׁ זָר בְּבֵית כְּלוּלוֹתֶיהָ

וְיִשְׂבַּע נַחַת;

אַךְ כָּעֵת עוֹמֵד אֲנִי עִם בִּתִּי בִּקְצֵה הַמִּדְרָכָה

וּבַעַל הַבַּיִת – אֲפֵל פָּנִים כְּצוֹעֲנִי נוֹדֵד – מְסַפְסֵר בְּבֵית־הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר לִי,

עִסְקָאוֹת הוּא מַצִּיעַ מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע מַה טִּיב מַרְכֻּלְתּוֹ הַמַּצְמִיחָה יְצוּרֵי־שִׁכְחָה אַרְסִיִּים:

“רְאֵה אֶת הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל עִם תַּגְלִיפֵי־הָעֵץ!” – מַשְׁמִיעַ בְּחֶלְקַת־הַלָּשׁוֹן,

אַךְ הַשַּׁעַר נֶעֱלַם וְאֵינֶנּוּ וְרַק סוּסֵי־פֶּרֶא מִתְרוֹצְצִים בִּמְקוֹמוֹ כִּמְרִיחִים סַכָּנָה,

“הַבֵּט וּרְאֵה… הֶחָצֵר יָפָה וְרַחֲבַת יָדַיִם!…” הוּא מְחַנֵּן אֶת קוֹלוֹ,

אַךְ עֲרוּגַת־הַפְּרָחִים מִתְפָּרֶקֶת לְעַשְׂרוֹת חֻלְדּוֹת זְקוּפוֹת־זָנָב וּמְפִיצוֹת רֵיחַ,

“רְאֵה אֶת רִבּוּי הַחֲדָרִים פֹּה!…” וְהִנֵּה מִתְקַבְּצִים וּבָאִים זַאֲטוּטִים זָבֵי־חֹטֶם וּמְנֻגָּעִים

וּמְלַקְּטִים פֵּרוּרִים שֶׁל דִּבְרֵי־מְתִיקָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכִּסְאוֹת

אֲשֶׁר צָפִים עַל־פְּנֵי תְּהוֹם רַבָּה;

וְעֵינֵי בִּתִּי מִתְקַשְּׁרוֹת בֶּכִי

בּוֹכָה בִּתִּי בְּכִי פְּנִימִי אֲשֶׁר דַּי בּוֹ כְּדֵי לְחַטֵּא אֶת הַבַּיִת כֻּלּוֹ,

וַאֲנִי מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ:

“קְלָלָה הַמִתְקַיֶּמֶת – אוֹת וְסִימָן הוּא שֶׁגַּם הַבְּרָכוֹת תִּתְקַיֵּמְנָה לֶעָתִיד לָבוֹא…”

וְאוּלָם בַּעַל־הַבַּיִת עוֹדוֹ טוֹרֵחַ לְהַצִּיעַ

סְחוֹרָה שֶׁאֵינָהּ חֹמֶר – אַף כִּי הוּא מֵרִים וּמוֹרִיד חֲפָצִים

בִּזְרוֹעוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת,

אֲרֻכּוֹת וְנִפְתָּלוֹת כְּמוֹ הָרְחוֹבוֹת הַמּוֹלִיכִים אֶל בֵּית־הַקְּבָרוֹת שֶׁבִּקְצֵה הָעִיר – –