וְיוֹם אַחַר מוֹתְכֶם, אַחַר נִכְאֵי הָאֵבֶל

יִתְנוֹצְצוּ בַּלַּיְלָה שְׁלַל הַכּוֹכָבִים.

עַל לְבָבוֹת רַבִּים יִנְווּ אָזֵק וָכֶבֶל

שֶׁל אשֶׁר וְאֵימָה, שֶׁל צְחוֹק וּמַכְאוֹבִים.

בַּלַּיְלָה בְּהַשְׁחִיר הָרְקִיעִים בַּתְּכֵלֶת,

שוּב נַעֲרָה אַחַת תִּפְרַח בַּיְפֵהפִיּוֹת,

וְשׁוּב תִּטַּע בְּלֵב הַנְּעָרִים תּוֹחֶלֶת,

וְשׁוּב תִּהְיֶה לָהֶם חֶמְדַּת כָּל הַשְּׂכִיּוֹת.

אוּלַי יִהְיֶה אָבִיב וְעַרְפִלִּים קַלִּים

יֵרְדוּ עַל עִיר חַמָּה מִשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת,

וְנַעַר יְחַכֶּה לָךְ בֵּין עֲנַן טְלָלִים,

וְנַעַר יְחַכֶּה לָךְ, לָרִאשׁוֹנָה, בַּסֵּתֶר.

וּבְבוֹאֵךְ, – חִיוּךְ. וּבְבוֹאֵךְ, – דְּמָמָה.

אוּלַי הָיְתָה זֹאת נְשִׁיקָה תּוֹעָה, שׁוֹתֶקֶת.

אֲבָל בָּשְׂמֵךְ הָיָה כְּבֹשֶׁם אֲדָמָה,

כְּבַד עַרְפִלֵּי אָבִיב, בָּהֶם הָעִיר נֶחְנֶקֶת.

הוּא יִשָּׁבַע לְאָהֳבֵךְ לְנֵצַח נְצָחִים,

שְׁבוּעוֹת הַנְּעוּרִים – פְּסָגוֹת קָרוֹת שֶׁל אשֶׁר.

וְאַתְּ מוֹפֵת תִּרְצִי לְנֵצַח נְצָחִים,

שְׁבוּעוֹת הַנְּעוּרִים, – כּוֹכְבֵי אָבִיב בַּחשֶׁךְ.

רָחוֹק יִהְיֶה הַלַּיְלָה בַּמְּרוֹמִים,

וְהוּא יִתֵּן שְׂפָתָיו אֶל שִׂפְתוֹתַיִךְ.

יוֹם אַחַר מוֹתְכֶם, אַתֶּם זוֹרְעֵי אֵימִים,

עוֹצְמִים הָאוֹהֲבִים אֶת עֵינֵיהֶם בִּשְׁנַיִם.

יוֹם אַחַר מוֹתְכֶם יוּנְסוּ הַנְְכָאִים,

יִחְיוּ הָאֵיתָנִים כְּמִיָּמִים מִקֶּדֶם, –

לֵילוֹת הָאַהֲבָה, שְׁבוּעוֹת הַנְּצָחִים…

אַךְ נַפְשְׁכֶם תָּנוּחַ בִּשְׁחוֹרֶיהָ עֵדֶן.