יָרֵא אֲנִי מִדְּבַר בְּנֵי־הָאָדָם.
הַכֹּל בָּרוּר בְּבִטּוּיָם:
זֶה כֶּלֶב יִקָּרֵא וְזֶה בַּיִת יְכֻנֶּה,
שָׁם הִיא הָרֵאשִׁית, וְהַסּוֹף הִנֵּה הוּא זֶה.
יַחֲרִידֵנִי טַעֲמָם, מִשְׂחָקָם יִלְעַג,
גָּלוּי לָהֶם מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶׁיִּהְיֶה עַד אֵין סְיָג.
כָּל הַר לֹא עוֹד יַפְלִיא אוֹתָם;
עִם אֱלֹהִים גּוֹבֵל הַגַּן בַּאֲחֻזָּתָם.
חָפַצְתִּי לְהַזְהִיר וְלִמְנֹעַ: מֵרָחוֹק עֲמֹד!
בְּחֵפֶץ־לֵב אֲנִי שׁוֹמֵעַ רֹן דְּבָרִים.
אַתֶּם נוֹגְעִים בָּהֶם: אִלְּמִים הֵם וּסְמוּרִים.
אֶת כָּל הַדְּבָרִים תַּשְׁמִידוּ לִי שָׁמֹד.