לֹא הָיָה בִי. יוֹצֵא הָיָה וְנִכְנָס.

רָצִיתִי לְעָצְרוֹ — עֲצָרוֹ הַיָּיִן.

(אֵינִי יוֹדֵעַ, מַהוּ וּמֵאָיִן).

אָז עָצַר לִי אֶת הַזֶּה וְאֶת הַלָּז,

עַד כִּי סָמַכְתִי עָלָיו כָּלִיל

אֲנִי הַכְּסִיל.

עַכְשָׁו שָׁבוּי אֲנִי לְמִשְׁחָקוֹ. הוּא הַמְטַלְטֵל אוֹתִי

בְּבוּז וּמִתְנַכֵּל לְהַסְגִּירֵנִי

בִּידֵי זוֹ הַבְּהֵמָה, בִּידֵי מוֹתִי.

אִם הוּא, זֶה הַקְּלָף הַמְלֻכְלָךְ,יָבוֹא וְגַם יִזְכֵּנִי, —

אֶת שְׁחִינוֹ הָאָפֹר יְגָרֵד בִּי

וְיַשְלִיכֵנִי אֶל הַסְּחִי.