אַתָּה עָנִי, כְּכֹחַ הַשָּׁפִיר

בָּעַלְמָה, הָרוֹצָה לְהַסְתִּיר

אוֹתוֹ, וְהִיא מָתְנֶיהָ מְהַדֶּקֶת,

נְשִׁימַת־הֵרָיוֹן רִאשׁוֹנָה חוֹנֶקֶת.

וְאַתָּה עָנִי כְּגֶשֶׁם אָבִיב

הַיּוֹרֵד מְבֹרָךְ עַל גַּגּוֹת הָעִיר סָבִיב

וּכְמַאֲוַיֵּי אֲסִירֵי כֶלֶא

עֲשׁוּקֵי הָעוֹלָם וְהַפֶּלֶא.

וּכְחוֹלִים מִשְׁכָּבָם מְשַׁנִּים

וְהֵם מְאֻשָּׁרִים; כְּשׁוֹשַׁנִּים

עֲגוּמוֹת לִנְשִׁיבַת־רוּחַ; וְהִנְּךָ

עָנִי כַיָּד, שֶׁבּוֹכִים לְתוֹכָהּ…