מַבָּטִים אֲרֻכִּים וּכְבֵדִים כְּעֹפֶרֶת
הַחֶדֶר נִשְׁכָּח. אַתְּ רוֹמֶזֶת: “נָא, לֵךְ”.
בַּלֵּב הַקּוֹרֵא לָךְ כְּבָר סְתָו. אַךְ הוּא פֶּרֶא.
הַסְּתָו, – מִיתָתוֹ שֶׁל קֵיצֵךְ הַמּוֹלֵךְ.
חִיּוּךְ. מִשְּׁתִיקַת מַבָּטַי אַתְּ פּוֹחֶדֶת.
חִיּוּךְ, – הַמַּסְוֶה שֶׁל הַבְּכִי הֶעָצוּב.
לְפֶתַע זָכַרְתִּי: סְבִיבֵנוּ פֹּה חֶדֶר.
עַתִּיק וְאִלֵּם הוּא, עַתִּיק וְאָהוּב.
עוֹד פַּעַם הָרֶמֶז. כְּבֵדָה הָעֹפֶרֶת.
גִּלּוּי־אַהֲבָה אַחֲרוֹן וְגוֹסֵס,
בִּקַּשְׁתִּי לִזְרֹק נְשִׁיקָה לָךְ וָפֶרַח.
הַיָּד מְשֻׁתֶּקֶת. הַפֶּה מְהַסֵּס.