כָּל רוּחַ לַמִּפְרָשׂ.

כָּל הֶמְיַת־לֵב אַל נָא תְּהֵא נוֹבֶלֶת.

מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה נַפְלִיג עוֹד כְּתָמִיד מֵאָז,

כִּי רוּחַ בָּנוּ שֶׁאֵינָהּ נוֹפֶלֶת.

עוֹמְדִים אֲנַחְנוּ פֹּה לְאוֹר הַיּוֹם.

וְלַכָּבוֹד – דְּמָמָה, כִּי הוּא בַּכֹּחַ.

וּבַדְּמָמָה נִחְיֶה וּבָהּ נִדֹּם,

כִּי רַק מִמֶּנָּה שָׁב הַכֹּל לִפְרֹחַ.

וְלַמַּכְאוֹב רָחַב הַלֵּב,

לַהֲכִילֶנּוּ בִּבְכִיָּה נִסְתֶּרֶת:

כִּי הוּא חוֹזֵר בְּעוֹד הַכֹּל חוֹלֵף,

לְמַעֲנוֹ עוֹד לֹא נוֹלְדָה שָׁעָה אַחֶרֶת.

שׁוּב נִפָּרֵד מִכָּל אֲשֶׁר יָקָר,

וְנַעֲמֹד, – אֵין אוֹר בַּאֲבֵלִים לָלֶכֶת:

הַכֹּל נִרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם עָקָר,

וְלֹא יָסֵבּוּ אֶל שֻׁלְחַן הַלֶּחֶם.

וּתְפִלָּתָם גְּדוֹלָה מֵאֵבֶל רַב:

אֶל הַמִּפְרָשׂ, נָא, תֵּאָסֵף כָּל רוּחַ,

כָּל הֶמְיַת־לֵב אַל נָא תִּבֹּל לַשָּׁוְא,

כִּי עוֹד נַפְלִיג מִפֹּה בַּשֶּׁקֶט הַפָּתוּחַ.