חָלַף הָאִישׁ. וְהַיָּרֵחַ לֹא הִרְחִיק לָנוּעַ.

אַהֲבָתִי עוֹבֶרֶת עַל פָּנַי כְּאַגָּדָה זָרָה,

כְּסִפּוּרֵי בַּדִּים, כְּנַעֲרָה שֶׁפַּעַם אֲהֵבְנוּהָ.

בַּשִּׁכְחָה אֹבַד וְהִיא קוֹרֵאת בַּחֲזָרָה.

הוֹי הֲבָלִים אֲשֶׁר פָּרְחוּ בְּלִי גֶשֶׁם,

אֲשֶׁר נָתְנוּ פְּרָחִים מֵאֶבֶן וּמִקִּיר,

עֲפַר רַגְלַיִךְ הַיָּקָר – לַנֶּפֶשׁ הָרוֹגֶשֶׁת

וְנִצְנוּצֵי עֵינַיִךְ – לְמוֹ שִׁיר.

וּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב עַל מִשְׁכָּבִי בַּסֵּתֶר,

וְגַאֲוָה רַבָּה לְעֵינֵי אִישׁ וָיוֹם.

הַהֲבָלִים הִלְּכוּ וְעַל רֹאשָׁם הַכֶּתֶר,

הָזוּ בַּהֶזְיוֹנוֹת, שְׁפוּיִים וּבַחֲלוֹם.

וְרַק אֲנִי שֶׁאֲהַבְתִּיךְ, אֲשֶׁר נָגַעְתִּי בִּשְׂפָתַיךְ,

דִּמִּיתִי נִשְׂגָּבוֹת בְּאֵלֶּה הַמַּעֲלָלִים.

אַךְ גַּם הַזְּמַן עָבַר, עָבַר וּבֵינָתַיִם

נוֹסְפוּ לָעֵץ טַבְּעוֹת­־מַעְגָּלִים.

וּבְעָבְרֵךְ עַתָּה אֵיךְ לֹא תָּבִיאִי צַעַר,

וְאֵיךּ לֹא אֲחַיֵּךְ חִיּוּךְ הַנִּרְדָּפִים.

מִמְּקוֹם פְּגִישַׁת הָאוֹהֲבִים דְּמוּתֵךְ לֹא נָעָה.

שָׁם יִכְאֲבוּ לִי לְעוֹלָם פָּנַיִךְ הַיָּפִים.