אוֹהֲבֵי הַקַּיִץ, כַּת פְּקוּחֵי הַלֵּב,

אוּלַי נוֹלַדְתֶּם כֻּלְּכֶם בְּחֹרֶף סוּפוֹת רוּחַ.

וְעִמָּכֶם נוֹלַד הַגַּעְגּוּעַ שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵף,

אֶל מֶרְחֲבֵי הַקַּיִץ הַבָּהִיר וְהַפָּתוּחַ.

אוֹהֲבֵי הַקַּיִץ, אֵין בָּכֶם שַׁלְוָה,

לֹא תִּסְכְּנוּ לַחֶדֶר הַמְסֻגָּר לַגֶּשֶׁם.

בְּלֵילוֹת תַּמּוּז, בִּנְגֹהוֹת הַלַּיְלָה הַלָּבָן,

לְבַבְכֶם חָרֵד, פּוֹרֵחַ וּמְלֵא­־קֶשֶׁב.

כִּי אַהֲבָה גְּדוֹלָה חוֹזֶרֶת מִמֶּרְחָק,

שְׁעוֹת שֵׁנָה פְּקוּחוֹת וַחֲרָדָה עִוֶּרֶת.

הַקַּיִץ, בַּמִּסְתָּר, בְּגַנֵּי עִירְךָ,

הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹהַב, עוֹבֶרֶת.

לִצְעָדֶיהָ אֶחֱרַד, וּלְבָבִי הַזָּר,

וּלְבָבִי אֲשֶׁר אוֹהֵב אוֹתָהּ עֲדַיִן,

אֶת מוֹלַדְתּוֹ יִרְאֶה מִן הַנֵּכָר,

אֶת בַּת הַצְּחוֹק מִבֵּין דִּמְעוֹת­־עֵינַיִם.

אַךְ הַשָּׁנִים אֲשֶׁר חָלְפוּ עוֹמְדוֹת כַּנֵּד,

עַד בְּכוֹת, עַד אֵין­־עֲבֹר וְאֵין לָסֶגֶת.

אֶת שַׁלְהֲבִיּוֹת הַפֶּרַח עוֹד חָזֵךְ עוֹנֵד,

אֶת יְפִי גַאֲוָתֵךְ עוֹדָךְ חוֹגֶגֶת.

כָּל אוֹת חִבָּה אֵלַיִךְ יִשָּׁבֵר,

רַבִּים כַּךְ נִשְׁבְּרוּ וְלֹא לִטְּפוּךְ וְלֹא נָשְׁקוּ לָךְ.

הַקַּיִץ, אֵי לָקַחְתָּ לַיְלָה כֹּה יָפֶה,

אֵיךְ יְכוֹלִים הָאֲנָשִׁים לִשְׁכַּב בּוֹ וְלָנוּחַ!

הֵן אַהֲבָה גְּדוֹלָה חוֹזֶרֶת מִמֶּרְחָק

וּמִי לֹא יְצַפֶּה לָהּ בְּכִלְיוֹן יָמִים, בַּחֲתִירָה עִקֶּשֶׁת.

גָּדוֹל הַזְּמַן, גְּדוֹלָה הַצִּפִּיָּה אֲשֶׁר אָרְכָה,

אַךְ עוֹד גִּשְׁמֵי מַבּוּל יֵרְדוּ בְּלִי הִתְחַשֵּׁב בַּקֶּשֶׁת.

הַקַּיִץ, נָא לַוֶּנָּה בַּנִּיחוֹחַ

וְאֶת גַּנֵּי עִירְךָ בִּנְגֹהוֹת שַׁכֵּר.

לֵילוֹתֶיךָ הַקָּשִׁים מִגַּעְגּוּעַ וְרַבֵּי הַכֹּחַ,

מְצָאוּנִי, – וַאֲנִי אַחֵר.