מֻפְלָא הָיָה הָעֶרֶב. בָּרְחוֹב

עָבַרְתִּי מְאֻחָז קוּרֵי פְּחָדִים וָנֹחַם.

לְפֶתַע רְאִיתִיךְ עוֹבֶרֶת בָּרְחוֹב,

וּכְאִלּוּ לֹא שָׁנִים נִפְרַדְנוּ מִנִּי נֹעַר,

וּכְאִלּוּ רַק אֶתְמוֹל נִפְרַדְנוּ מִנִּי שַׁעַר

אֲבָל שׁוּב לֹא נִדְבַּרְנוּ אִם עוֹד נִפָּגֵשׁ,

וּכְבָר הַיּוֹם נִפְגַּשְׁנוּ לְלֹא דַעַת

וְזֶה אוּלַי כָּל שֶׁהַלֵּב בִּקֵּשׁ.

וּשְׁלוּבֵי־זְרֹעַ נְהַלֵּךְ בָּעִיר,

מֵרְחוֹב לִרְחוֹב, מִגַּן אֶל שְׂדֵרוֹת אֹפֶל.

אוֹתָם הָרְחוֹבוֹת, אוֹתָם קִסְמֵי הָעִיר,

אוֹתָם אוֹרוֹת וּפַנָּסִים מִתְנוֹצְצִים בָּאֹפֶל.

וּכְמַשַּׁב־אָבִיב כָּבֵד מִנֹּעַר

עוֹבֶרֶת אַתְּ עַל שִׂפְתוֹתַי בַּגַּן.

אִלּוּ רָאוּנִי יְדִידַי מִנֹּעַר,

כִּי אַחֲרֵי הַכֹּל הִגַּעְנוּ שׁוּב לְכָאן,

הָיוּ נוֹשְׁקִים אוֹתִי, נוֹשְׁקִים וּמְחַבְּקִים,

כִּי מֶגֶד אֲדָמוֹת וְטַל שָׁמַיִם,

חַסְדָּם הִרְעִיפוּ עַל יָמַי הַנּוֹאֲקִים.

הֵסִירוּ אֶת פְּחָדַי מֵעַל עֵינַיִם.

וְשׁוּב אֲנַחְנוּ מִתְחַיְּכִים עַל לֹא דָּבָר,

צִנַּת הַחֹרֶף כְּצִנַּת אָבִיב נוֹשֶׁבֶת,

וּתְפִלָּתֵנוּ, כִּי יָבוֹא מָחָר,

וְשׁוּב תִּהְיֶה נַפְשֵׁנוּ מְאֹהֶבֶת,

וְתִתְפַּלֵּשׁ בִּיגוֹנִים כִּבְנִיחוֹחַ,

וְלֹא תּוּכַל עַד עֶרֶב לְחַכּוֹת,

עַד כִּי בֵּין טַל אָפֵל וּבֵין נִיחוֹחַ,

נִפֹּל עֲלֵי צַוָּאר בִּבְכִי וַאֲנָקוֹת.