אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם: הִנֵה הֵם רַק עֵינַיִם.

לֹא הַפָּנִים הַשְׁזוּפִים, וְלֹא זָקָן צָעִיר;

אַף לֹא אֶקְדָח רַבְרְבָנִי עַל מֹתֶן.

כִּי רַק עֵינַיִם, כְּתָמִים שֶׁל עֲלָטָה.

וְהֵן פִּצְעֵי עוֹלָם, אֲשֶׁר פּוֹקֵחַ קַיִץ,

מֵפִיק רֵיחוֹת שָׂדֶה כְּבֵדִים עַל פִּי תְּהוֹם,

מַגְבִּיהַּ שִׁבֳּלִים, מֵשִׁיט עַנְנֵי תְּכֵלֶת,

עוֹלָם אַדִיר, חוֹגֵג, – שׁוֹתֵק מוּל גוּף נוֹפֵל.

וְאָז עוֹלֶה חִיוּךְ קַל עַל הַתְּכֵלֶת:

הָרְחוֹב הוֹמֶה, שׁוֹטֵף, רַב־רְחָשִׁים.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם: רוֹאֶה מַה בּוֹדְדִים הֵם

בֵּין הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים.