מִן הֶהָרִים מַבִּיט אֲנִי אֶל הַשָׁמַיִם.

מִן הֶהָרִים רוֹאֶה אֲנִי שָׁמַיִם אֲחֵרִים.

לֹא אֵלֶה הַגְבוֹהִים, הָעֲמֻקִים בְּלִי סוֹף,

כִּי אִם קְרוּעִים שְׁמֵי־בֵּין־הַמְצָרִים.

עַל כֵּן עַד תֹּם חוֹשְׂפִים הֵם לְבָבָם,

עַנְנֵיהֶם נָחִים עֲלֵי פִּטְמוֹת הָרֶכֶס.

הַכּוֹכָבִים עוֹמְדִים בְּכָל חַלוֹן פָּתוּחַ,

הַלְבָנָה עַל מַשְׁקוֹפִים דוֹרֶכֶת.

עַל הֶהָרִים לֹא יֵאָחֲזוּ עָרִים גְדוֹלוֹת.

לְלֵב־אָדָם אֵין עֹז. גְדוֹלָה יִרְאַת־שָׁמַיִם.

אֲבָל עַל הֶהָרִים יִהְיוּ עָרִים עַזוֹת,

לַלֵב, לְרוּחַ־בָּאֱנוֹשׁ, כִּצְפַת, כִּירוּשָׁלַיִם.

אֲנִי מַבִּיט אֶל הֶהָרִים. הֵם מַאֲפִילִים.

אֲבָל אֲנִי נֵעוֹר וּמִתְבַּהֵר הָעֶרֶב.

אֲנִי מֵבִין מַדוּעַ בֶּהָרִים נִגְלִים סוֹדוֹת,

מַדּוּעַ בֶּהָרִים גַם הַדְמָמָה בּוֹעֶרֶת.

אֲנִי מֵבִין לָעָם, תָּמִיד יֵשֵׁב שְׁפֵלוֹת

אַךְ יְבַקֵשׁ רָזִים בֶּעֱזוּזֵי מְרוֹמִים.

כִּי לַמִישׁוֹר – שִׂמְחָה, אַךְ לָרְכָסִים – הַהוֹד,

לִחְיוֹת בְּתוֹךְ שָׁמַיִם עֵירֻמִים.