תְּהִלּוֹת לַאֲדָמָה. אֲשֶׁר כֻּלָּה דְּמָמָה.

רַק אָנוּ, הַחַיִּים, פִּינוּ מָלֵא מִלִּים.

בֵּין הֶעָפָר הַדַּק וְסַנְוֵרֵי חַמָּה,

עוֹבְרוֹת שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁל אשֶׁר וּצְלָלִים.

שְׁנוֹת הָאָדָם. הַתִּינוֹקוֹת פּוֹנִים לָאוֹר,

זְקֵנִים – אֶל הַדְּמָמָה. אֲבָל בַּעֲפָרֶיהָ

שׁוֹתְקִים דּוֹרוֹת וּנְצָחִים אֵין־סְפֹר,

וְאֶת לִבֵּנוּ אֵלֶם חַד קוֹרֵעַ.

קוֹרֵעַ וּמַדְהִים. אֵלִי, מָה עֲנִיִּים

אֲנַחְנוּ, עִם הָרֶגֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל וְהַטַּעַם,

מוּל אוֹצָרוֹת שֶׁל רִבְבוֹת חַיִּים

אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל אֲדָמוֹת אֵי־פַּעַם.

הָיוּ פָּנִים, צְבָעִים וְזַעַם וְחֶדְוָה,

הָיוּ שִׂנְאָה, קִנְאָה וְאשֶׁר וּדְמָעוֹת,

וֶאֱמוּנוֹת וָדָם, שִׁלְטוֹן וְאַהֲבָה

הָיוּ מָמוֹן וְגוּף וּנְשָׁמוֹת.

דְּמוּמִים הֵם. לֶעָפָר תְּהִלָּה מַה יָּאֲתָה.

קָצָר זְמַנֵּנוּ וְעַל כֵּן נַרְבֶּה מִלִּים.

וְכָל אוֹצְרוֹת עוֹלָם שׁוֹתְקִים בָּעֲלָטָה,

מָקוֹם בְּלֹא דְבָרִים, בְּלֹא צְלָלִים.