עַד שֶׁיִּתַּמּוּ חֲטָאִים מִן הָאָרֶץ
נַעֲבֹר בְּכָל הַנְּהָרוֹת שֶׁקִּצְפָּם יָעִיר בָּנוּ תַּאֲווֹת
אֲבוּדוֹת
בֵּין גָּדוֹת נִשְׁכָּחוֹת שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הִכְּתָה בָּהֶן
עוֹד וּכְבָר אֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ
לְנַסּוֹת מַה נִּשְׁאַר לָנוּ עוֹד אִם לֹא
לְכַסּוֹת אֶת גּוּפֵנוּ נוֹבֵל בַּמָּקוֹם
בּוֹ הָיוּ תַּאֲווֹת