אֲנִי מוּכָנָה לְהַפְלִיג

אֲפִלּוּ בָּרֶגַע זֶה

אֶל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ

הָרָחוֹק בְּלֵב יָם

וְלִשְׁמֹעַ סְבִיבִי

אֶת הַמַּיִם, הַיָּם

וְנִדְנוּד הַתְּרָנִים

יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֲנִי

מוּכָנָה לִנְסֹעַ לְתֵל אָבִיב

וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַמַּנְגִּינוֹת

וְאֶת הַסִּיגַרְיוֹת וְהַכּוֹסוֹת

אֲנִי נִרְדֶּמֶת

הָרֹאשׁ עַל

הַיָּדַיִם

עַל הַבָּר

כְּבָר עַכְשָׁו

זֶה מָחָר

גַּם אַחֲרֵי חֲצוֹת

עַד שֶׁתִּזְרַח

הַשֶּׁמֶשׁ

בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה

וְלִפְעָמִים

תַּעֲמֹד לָהּ

גַּם קֶשֶׁת

בָּאֲלַכְסון

מֵעֵבֶר לַדְּקָלִים

שֶׁעוֹמְדִים

בְּשׁוּרָה

מֵאָז שֶׁהָיוּ

כָּאן

הַעוֹתְ’מָנִים.