פַּעַם בְּלַיְלָה

קַר

לָקַחְתִּי

אֶת הַכַּלְבָּה

שֶׁלִּי

זִיוָה

לְוֶטֶרִינָר

בְּמוֹשָׁב

שֶׁבּוֹ שׁוֹמְעִים

אֶת קוֹלוֹת

הַצְּפַרְדְּעִים

בְּעַקְשָׁנוּת

הוּא

יָצָא מִבֵּיתוֹ

אֶל

מִרְפָּאָתוֹ

בְּזָ’קֶט

וְאוּלַי גַּם בְּמַגָּפַיִם

שֶׁל גּוּמִי

בָּדַק אֶת

זִיוָה

כַּלְבָּתִי הַשְּׁחֹרָה

וּמָצָא

עַל צַוָּארָהּ

וְאוּלַי

גַּם לְיַד אַחַת

מִפִּטְמוֹתֶיהָ

וְהִצִּיעַ

וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי

*

בְּאַחַר־צָהֳרַיִם

שֶׁל יוֹם

גָּשׁוּם

לְיָד שְׂדֵרָה

יָפָה

הֶרְאֵיתִי

אֶת צַוָּארִי

כִּמְעַט

שָׁכַחְתִּי

וְאָז כְּבָר

הָיוּ לִי

שְׁתֵּי שׁוּרוֹת כְּמוֹ

שֶׁל מַחֲרוֹזוֹת

אוּלַי כִּי

אֲנִי אוֹהֶבֶת

תַּכְשִׁיטִים.