שְׁנֵי הַכְּלָבִים

שֶׁצִּלַּמְתִּי

קָרוֹב לִזְרִיחַת

הַשֶּׁמֶשׁ

בְּמַעֲגַן הַקִישׁוֹן

אֶחָד

הָיָה כֶּלֶב

שׁוּעָלִי קָטָן

וְלוֹ

אָזְנַיִם מְחֻדָּדוֹת

לַשֵּׁנִי

הָיוּ אָזְנַיִם נְפוּלוֹת

וְהוּא הָיָה עֲגַלְגַּל

יוֹתֵר

עֵינֵיהֶם נָצְצוּ

מוּל הַמַּצְלֵמָה

שֶׁלִּי

הֵם יָשְׁבוּ

בַּחוּץ

עַל רִשְׁתוֹת

הַדַּיָּגִים

הַשְּׁחֹרוֹת

וְהַלְּבָנוֹת

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה

הָיָה קַר

מְאֹד

וְהַגֶּשֶׁם הָיָה

דַּק

וְהַפּוֹמֶלָה

כִּמְעַט

עָפָה

שֶׁהֵבֵאתִי

אֵלָיו

הַכְּלָבִים יָשְׁבוּ

מוּל מִסְעֶדֶת

“מוֹבִּי דִּיק”

מוּל נִמְצֵאת

גַּם

מִסְפֶּנֶת “בֵּן־גּוֹזִי”

עַל הַשִּׁמְשָׁה

מִשְׁתַּקְּפִים

מִתְנַדְנְדִים

וּמִתְעַוְּתִים

בָּאוֹר הַמִּזְרָחִי

שֶׁל הַזְּרִיחָה

שֶׁבָּאָה מִמֶּרְחַקִּים

מִדְבָּרִיִּים

עֵץ בְּרוֹשׁ

הַכַּרְמֶל

סְפִינוֹת

וּבָתִּים.